|
"יש מי שאין בכוחו להתיר עצמו מן הכבלים ואף על פי
כן גואל הוא לידידו. חייב אתה לרצות להישרף בלהבתך
שלך עצמך: וכי איך ביקשת להיות חדש, אם לא היית
תחילה לאפר!"
(פרידריך ניטשה)
"הלב הוא כמו גן-
ניתן לגדל בו חמלה או תיעוב,
איבה או אהבה,
אילו פרחים תבחר לגדל בו?"
(בודהא)
כל אחד מת, אבל לא כל אחד חי.
ידיים מושלמות היו לך, אני זוכרת. הן יטיילו במעלה הבטן הקטנה,
מתחת לחולצה סגולה דקיקה, ימששו חזייה מרופדת, B 70, המון
פרחים. היא לא תחכה, בתנועה זריזה תקלף את החולצה מעליה, תפתח
את החזייה ותזרוק על השטיח. יד לעבר החגורה שלך, ג'ינס גדול
מידי, ארבעה כפתורים.
|
לא עברו שלוש דקות, וקובי שכב עליי. הוא שכב עליי, לבוש. גם
אני.
לא ידעתי איך להגיב. הוא חיבק אותי, זה היה כל כך נעים, כי היה
לו ריח רוזמרין מהשיער ואת זה אהבתי מאז ומתמיד.
שכבנו ככה, מחובקים, אני וקובי, לא יודעת כמה זמן.
|
הגענו למדבר בלילה. טיפסנו באיזה מעלה תלול שנראה ממש זוועתי
ובלתי אפשרי באמצע שום מקום, באמצע חושך לא נורמלי. דני,
המוביל האמיתי שלנו, דרוזי שהיה נווט בצבא והיום הוא שוטר
תנועה, תמיד חייך והרגיע את כולם ואפילו בשומקום תהומי כמו
שהיינו בו.
|
אפילו אני לא מאמינה לעצמי, יש כל כך הרבה תיקיות פרוצות
בפרוצה שכמותי, אין לכם סיבה לאהוב אותי.
|
מי היה מאמין שככה העולם יתפתח,
שאפשר יהיה ליצור בובה עם רגשות.
אני תמיד נשארת אחרונה לנקות
את השברים והלכלוך שנאספו בשבילי.
|
הקאתי שוב,
הקאתי כלור
ורעל עכברים ואציטון
ושרפה לי הבטן ונשרף לי הלב
וחיממתי רגליים
|
הן כותבות לו מכתבי אהבה
כשהוא מזיין את שתיהן מאחורי הגב.
|
כבר לילה שאני לא אתך
וכבר שנה שאתה לא אתי.
|
הלוואי שהאזהרה על קופסת הסיגריות שלי
תפסיק לאיים ותתחיל לקיים
- נראה אותה מולי,
נראה אותה גורמת לי
התקף לב גדול יותר
מזה שקיבלתי היום.
|
איך אשן בלילות, האם שנית ידיר שינה מעיני
ביללות עמוסות בדידות, עמוסות כמיהה
|
אני יכולה להתנשק איתך ככה כל החיים,
יכולתי לישון איתך ככה כל החיים.
|
כולם רוצים יותר ועוד,
יותר טיפשות, יותר זונות
רוצים בסך הכל בובות
|
פוחדת מעצמי,
מה אעשה לי הפעם
נושמת כמו בובה,
חורטת גזרי זיכרונות בראש
ומזה מרכיבה את הסבל הבא.
|
לאן כולם הולכים
זאת נראית לי תהום עמוקה
ואלפי אנשים במצוקה
מעמיסים על קווי התקשורת
|
ליטפתי, היא הרעיפה עליי אהבה כל הערב
חיבקה ונישקה
ואני אותה
לא כולם יכולים להבין
|
...ואני שוכחת
להודות בעובדות
שבסוף מתגלות
שאין אהבת אמת...
|
רק המטוסים שעוברים מעליי
והאורות של העיר הלא מוכרת לי בכלל
מזכירים לי שזה אמיתי,
אבל שזה היה כדאי
|
אורית,
את עושה לי כאב בטן.
|
עליי כבר לא משפיעים
גינוני היופי הקבועים
האנשים הידועים
הם הצגה
רובם בזויים
|
נא לכבות מכשירים סלולריים, ביפרים ומחשבים ניידים
ערב טוב,
הנני.
זו אני,
הבלתי מרוסנת
אני הסוררת
|
לבנתיים
אני סוחטת מים
מהבגדים
ושומרת בכדים
כדי שירגיש כמו בית.
|
גם הלילה לא
אשחרר נפשי
לרחף עם אי אילו
יצורים שמיימיים
שישירו.
|
איך את לא יודעת שאני הולכת על זכוכיות שבורות בגללך,
אני נחתכת כל הזמן
אני הולכת לישון בדם
ומתעוררת בבוקר בדם
והלב שלי בוכה כל הזמן
|
אי שקט.
לא,
לא כפי שמובן
לא כפי שמוכר
|
אשוטט בשדות צהובים
עד שאוכל לצבור אומץ לעלות אל ההרים הגבוהים
ללמוד כיצד חיים
אלוהי הדברים התמוהים
אוכל לשתוק את שתיקת הפסגות
|
מצאתי הרבה יופי בעולם הזה,
ישנו עילוי נפשי-רגשי
זה אומר שהוא בדרכו אלינו,
זה אומר שיש למה לחכות.
|
אל הגשר
אל הקסם
לא עוד חלומות כהים.
|
תפנים,
אני נמצאת במסע של רחמים
לא יודעת מה קו הסיום מסמל
אני יורקת למציאות בפנים
|
יש לי אנשים לבנים בראש
ואני לא יודעת מה לעשות איתם
הם חודרים לי לשורשי השערות
ומתמקמים שם...
|
תכאיב לי
אתה יודע שאני רוצה את זה, נכון?
אתה יודע שנדלק לי הניצוץ בעיניים
כשמגיע האגרוף לסנטר, נכון?
|
דורכת במקום
נצמדת לקרקעית רדודה
מנסה להזין נפש חולה
משורשים רקובים
אבל אין איך, אין ממה
|
זכרונותי
טמונים בהם, בקירות
בספות
בחלונות הרהוטים
בפינות
מהן ליקטתי פירורים...
|
אתה חודר דרך גלגלי עיניי
שותה, שותת, חודר, מנקב
גונב את קולי, חותם שפתותיי
מחליק באיטיות מאיימת במורד צווארי
|
לשם מה,
עד כמה?
נרדמת?
אני לא נרדמת,
|
עולה עם השמש
מאפר אותה ודורך
כמו על בדל אל.אם לייט או וינסטון,
או כל מה שנתתי לו,
או כל מה שיכולתי עוד לתת.
|
גאיה.
מראשית ימי אהבתי אותך
הבחנתי בניצוץ החיים הראשון שפרח בך
|
וכשיגיע היום או אולי התקופה
שנצליח לחבור אל תוכני נשמותינו
נוכל להודות ש
הכל באשמתינו
נבין
שאת כל מה שהרסנו
עוד נצטרך לתקן.
|
כמה נחמה,
להתמוסס בידיים של אבא ואמא
לרוץ לבכות לך
הם תמיד יגידו שהכל נפלא,
הם תמיד יעשו הכל
|
לא אחת כמעט חדלתי
לא שניים נהרסו
אחזתי בקליפות שבירות
בחלקי פנים קרועות
|
תרשה לי לכנות אותך הדס
ולשנוא אותך חזק ככל האפשר
אתה הולך ואז נשאר
כפחם מעשן בתוך לבי.
|
שבירה, דקירה, כאב,
הקרבה, פחד, בדידות,
אובדן, צער,
אהבה.
|
מוכנה לקבל תובנות,
אני לומדת כל יום
על מהותי הממשית.
אני נלחמת,
כל פיסת חלום עולה לי
בדקות של מציאות יקרה,
Welcome to my head.
|
אני אמורה ללמוד מטעויות
ואני טיפשה מדי לנסות
לשנן נוסחאות -
לא להתאהב, לא להקשר, לא להתמסר.
|
אני נראית ממש יפה
בתוך העשן הסמיך
ובועות האלכוהול,
נכון?
(אולי רק תלטף אותי בשקט,
שלא אפגע).
|
דווקא בצד הזה בחרת
וכבר הראש שלי מתפוצץ
ממשפטים ששמעתי מיליוני פעמים
או קולות קטנים
של בכי לכרית בשמונה בערב.
|
אני אחכה,
אם תבטיח לי ש
כשנשכב לא תתקלח אחרי,
לשטוף אותי ממך כדי שהיא לא תשמע
תבטיח שתשאר מיוזע.
|
אולי זו העובדה
שאני חוזרת על עצמי הרבה, זמן,
הרבה זמן
ולא משתנה
אולי עכשיו, אולי מעכשיו
|
רוצה לחיות פשוט
פשוט לחיות
להתמלא ביופי
מבפנים
קצת
להנות מרגעים אחרונים
|
ברגע אחד
קטן
הכל נגמר לי
ברגע קטן הכל נשבר לי
|
אתה מסתיר לי את השמש.
זוז, בבקשה.
|
חדר חשוך.
יש בו מיטה.
יש בה אישה.
צהריים.
|
חוקיות פיזיקלית-ביולוגית-כימית
בלתי קונבנציונלית
כבר לא משנה לי הנשק,
רק שיהיה יותר קל.
|
אני לא יכולה לאהוב אותך לעולם
אך מתי אחדל
|
'בלדה לפנים החצויות'
אני מתכננת אותן בזויות
צילום וכתיבה משמעויות
ונושאת אותן אליי בבוקר
בדרך לעולם כלשהו.
|
שקט.
בדממה מופתית מהלכת
בין שבילי אבן רכים וספוגים
בזיעת אפיים ובזיעת עינוגים
|
אני רוקדת ואלס עם שכנים ישנים
וטנגו, הערב אצא לסיבוב
עם בובת שעווה מארון
טחוב, הערב אצא לסיבוב
|
ואיך הגוף לא שוכח גם אם עברה כבר
שנה,
ואיך הדמיונות הטורקיזיים שלי עברו כל גבול ו
הגבלה,
כשהרצתי זכרונות בראש שלי כמו על סרט
נע.
|
סוחטת זיעה קרה
בידיים בוערות
ואז בוקר מגיע
|
אני עולה למעלה,
לובשת שמלה
יחפה
יורדת למטה,
מנשקת אותך
אתה מוציא את הכלבה
|
לנסות לעקור קצת פחד,
לגלות את היופי האינסופי.
רק ההשגחה העליונה קובעת
מתי נאהב אחד את השני.
|
יש מצב שהמציאות הזו תגדל להיות שונה,
והעתיד ששם ישכיל להיות טוב אלינו
ואולי זו סתם הרגשה משונה
שנמאס לנו ללקק את הפצעים של עצמנו.
|
לטבוע במים,
לעקור את הדשא
לגרד חתיכות אדמה מהציפורניים...
|
אני מעדיפה לשכב על הגב
להניח את ידי מאחורי ראשי
להסתכל לעולם בעיניים ולהגיד לו -
זה רק אני ואתה עכשיו, יקירי!
|
מסתכלת בעיניים
בוחנת
- הנה, זה המבחן האמיתי
זה הפתרון הסופי
שיכריע
אם כדאי לי או לא.
|
קיימת
בגוף של כל אדם
מגמה
|
אני רוצה למצוא את המקום
שנשאר אמיתי וישיר
שלא בנו ממנו בתים
שלא זרקו אותו לקרשים.
|
יש סיכוי שנמצא לך שידוך מתאים,
בחור טוב עם תואר רביעי
בכלכלת מנהל עסקים
של זיוני שכל במאה העשרים.
|
גורלי,
ככלות שנים
באומרם
נחתם
בשעת שערי שמיים
|
אני לא יכולה יותר בחושך
במפגשים הקרים
בנשיקות רועדות
בחיבוקים רחוקים
|
הבוקר
הבטחתי לעצמי
שלא אתן לך עוד
את הגישה אליי
שלא ארצה בך עוד
כי זה כבד עליי
שלא אפסיק לנסות
לפצות את עצמי
ואולי גם לאהוב, אולי
|
לצוף מעל
ולא להיבלע
כמה חודרים
בכאבי
רסיסי הירח
בבשרי
להישמר
ולא להיפצע
|
אולי קצת קיטש לא יזיק לי
אולי נסחפתי במשעול השוני
הגיע הזמן להרגיש קצת כמוני
כי כבר נמאס לי, נמאס לי ליפול
|
אשאף לתוכי
ריח שמש בכריות
ריח בוקר של שדות
כמה יופי קיים,
כמה יופי.
|
אני אבוא עד אליך,
אקח מונית ספיישל
משרטוטי הלבבות על הדף
עד הרי גולן של הנפש שלי,
זה אפילו לא ייקח הרבה זמן.
תראה אותי כמה שאני נקייה עכשיו
|
אישה- גופה רוטט בתשוקה
מגע
מגעו
עיניו, מבטו
היא רוצה אותו.
גבר- מכנסיו שמוטים לצד המיטה
לאחר מעשה אהבה
צד אחד ישן
בשני
חיוך קטן.
|
זה מסע קסם
לתוך לב ליבה של האפלה,
של האשליה,
מאיא,
החולניות הכי בריאה,
הכמיהה,
נמסטה אינדיה.
|
כשאני נאבדת אני באמת אבודה
כשאני כועסת אני באמת מאוסה
כשאני רעה אני באמת רעה
|
מסך חולות וגשם
מסע קולות וצלילים
וריחות ופתילים
שנדלקים וכבו והדליקו
והיית אצלי והצלחתי
לא לדמוע
|
אני רוצה להרגיש חום גופני
אני זקוקה למעט מילים
אני חורטת סקיצות על ליבי
מנסה להאמין בדרך הבריאה
|
מחילה
לעולם לא נמחקת ולא מטשטשת
בלב של אוקינוס גדול
ולא בעיניי נוודים עכורים
ולא ניכרת בפניהם
של מה שנקרא 'חברים'
היא לא.
|
אתה אוהב את זה נא?
(לא צריך גחלים)
הילכתי על גחלים לוחשות
עד שנצבעתי טוב-טוב
שקר.
|
התחבא שם פיתרון
היינו מסוגלים למצוא פיתרון
במקום להזיז את הספות
ולרקוד על גוויות
של רסיסי רגשות סחוטים
|
אני שוברת שורות, נכון?
זה בגלל ששבור בי הכל
זה בגלל ששורף לי בפנים
זה בגלל החיוך שלו
והסבל שלי.
|
הייתי מאולצת
עטפתי עצמות לחיי
בסומק מדומה, אפילו קצת נוצץ
שיחשבו שחזר לי הצבע
אבל בנינו- זו רק הצגה.
|
פעם ידעתי לרקוד
היום אני מדדה
על מקלות עץ מתוחזקים
מקושטים בעלי כותרת צהובים,
מלופפים בבד.
|
קרניים קשות
וכל כך הרבה צבעים
הגוף שלי משדר לי
איתותים
שאין לי מושג מה
הם אומרים
|
התפללתי בשעת מגידים
בין השמשות
התפללתי וקראתי בשם
אב כל הפסוקים
|
רציתי שתרצי אותי כל החיים.
|
ולא בא להם להתחתן כי אמרו ככה
או להביא שלושה ילדים- כי אמרו ככה,
או לנסוע במזדה ולקנות דירה ברמת אביב...
|
נשיקות אהבה
או סצנות קנאה
פנימה והחוצה,
החוצה ואחורה,
אחורה ולמעלה
למעלה
אני רוצה להיות
|
ואתה בא לעיתים קרובות,
בעצם לא עוזב אף פעם
מחייך ומאיר אותי,
מחבק בעטיפה
של קרמבו, הכי מתוקה ומנחמת אבל גם
הכי עדינה.
|
ילדת טבע יחפה,
זהב בתלתלים,
ללכת על חול חם
עושה לך חיוך של אושר
|
היא עייפה.
נותרו לה ימים ספורים
היא נכון לעכשיו מחכה
שיפציע שחר האור הטהור.
|
אני נוסעת הביתה עם זנב מקוצץ,
נרדמת דרוכה כי
אם תתקשר
ולמה עזבת אותה, ולמה אתה אוהב אותה,
ולמה אתה חוזר.
|
בין פרצי אויר קרים
אני מוקפת אויבים
שנותנים לי להבין
שדבר לא נשאר לנצח,
שנפשות יכולות להתאזן
אני מתמלאת תקווה
|
חלל שקוף
אני רוצה לעוף
מפה
לעבר, כלום
|
יש קוים שחורים-ירוקים
וקיום מגוחך וטיפשי
של מערכת יחסים אנושית
שלו וביני.
|
הייתי רוצה להיות דג
בתוך האוקינוס שלך...
|
ברגע שהלכתם התחלתי לרעוד
הבטחתי ולכן אני משתדלת
לא להתקרב אל הדלת
עד שתחליטו לחזור
|
כמה רגעי קסם נפלו,
כמו פנינים, כמו זכוכית לא חדה, כמו סכינים,
כמו קריסטלים.
|
היופי והטוהר
התמימות
ברך אותי
שאתברך בהם
|
מגיל שעתיים בערך אני זוכרת את עצמי מנסה לפענח את סוגיית
הקיום הפטאלית הזו,שלי, שלהם, שלי כחלק משלהם, ומתייאשת ובונה
והורסת בתאווה נועצת שיניים את עצמי, בעיקר.
החלק הכי משעשע שאני מסוגלת ליהנות מזה.
|
אתה נוסע במכונית יפה, אתה זוכה לכבוד מאנשים, אתה חי חיים
נוחים, אתה זוכר איך הרגשת? חוץ מגאווה, אתה זוכר איך הרגשת?
חוץ מכוח, אתה זוכר איך הרגשת? איך באמת הרגשת?
|
בואו תספרו לי, חכמי עולם, מצילי אנושות, הוגיי דעות
ורעיונות, תפרסו בפניי את התיאוריות חובקות העולם שלכם.
במיוחד אני נלהבת לנוכח המחשבה שהעולם בכללותו נורמלי, שהרי
לפניו מתקיים הפורמט של האדם הנורמלי, השפוי בדעתו.
|
גוף? נשמה? אישה?
נחרדתי, בכלל לא רציתי לגלות.
אתה לא יכול להיכנס לי לגוף ואחר כך להתעלם
אתה חייב לשאת בתוצאות של מה שזה אומר
אני נפגעת מהר.
|
כולן צמחו, בעיקר התפתחו ונהיו לנשים אמיתיות,
כאלו לא מאוד רזות עם ציצים לא מאוד זקופים
וגם לא מעט קמטים
מסביב לעיניים.
|
מעניין איזו פיג'מת סאטן תושלך לריצפה בחצות ורבע, גג חצות
ועשרים.
מעניין כמה מקום יהיה במקרר כדי לדחוס עוגת תותים עם קצפת
בצורת לב עם הקדשה- 'לטלוק...'
|
את השמיים הייתי בולעת בשבילך, את השמש, את האדמה,
הייתי נותנת מעצמי הכל, הקרבה- ככה קוראים לזה?
אתה... אתה חי לך במגדל מבוצר עם שלט על הדלת,
שלט שהיה לי כואב מאוד לראות.
|
אתה בטוח עכשיו, אתה מוגן.
יש כל כך הרבה מימדים ששומרים עליך,אתה יכול להשתחרר.
אתה יכול להניח את הראש, לשכב ולחייך אל מול הבריאה, זה ניתן
לך. הכל בסדר עכשיו, הגיע הזמן לאהוב את עצמך.
|
הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל הערב. היום אני מבוקשת. בשעה אחת
עשרה בלילה אני יושבת מול המסך עם פיג'מה שלא מצאתי לנכון
להוריד עוד מהבוקר, מסתכלת על הצג ומסננת אחד אחרי השני. עניתי
לזה שיצאתי איתו לפני שבועיים, הוא התקשר וביקש שאתן לו עוד
הזדמנות.
|
זה לא עוזב, לא מרפה (ואני לא מדברת על צביעות כרגע), אבל עולה
ברמת הקושי שלו עם כל דקה בחילופי השעון.
06:30...04:57...03:46...03:45...03:44... לקום. בוקר.
|
אל הארכיון האישי (72 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן...
-לא נורא, חמוד.
יש לו סיכוי טוב
יותר להגיע לירח
בגיל 21.
אפרוח ורוד
ואמנון ז'קונט
בעוד דו שיח
מרתק על נפלאות
הבזוקה. |
|
