[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








טיפות של כאב


לרשימת יצירות השירה החדשות
כולם יושבים, מסתובבים מסתובבים
הגלגל גם הוא ממשיך להסתובב
בסוף מגיע לאותו מקום

רוצה כבר לצאת
נמאס לי כבר לחיות שם
או יותר נכון למות

מדמיינת מדמיינת, ואחר כך שוב נרדמת
עד שמתעוררת, לאותה המציאות

אבל הנה זהו, אני שותקת
כמו שהבטחתי
לא תשמעו אותי יותר

אני צריכה קצת לברוח
רוצה קצת לברוח
למקום רחוק

איך שהראש והלב לא מתחברים
זה כואב
איך שהבילבול, הסיכוי לחרטה
מפחיד...

וסליחה, אני מצטערת
שאת עצמי אני לא אוהבת

There's no reason good enough
no fucking reason
I'm just sitting, writing, holding my tears

נזכרת, איך זה מרגיש
אני רוצה להזכר?
שוב להתמכר?

סליחה, סליחה
אני בוכה רק בשבילך
אתה מסכים?

העולם שוב מחייך קצת
בתוך דמי המלחמה
שם בידי מפתח

ולא, אני כבר לא רוצה שתדע איך זה מרגיש
לא רוצה שאף אחד ידע
כי מה אתם עשיתם רע?

כבר ויתרתי
כי אני לא יכולה עוד להסביר
כבר נפלתי
כי אני לא יכולה עוד להחזיק את עצמי

ושזה שוב מגיע, כמה אני חושבת
על איך איך יהיה פה בלעדי

this thing I can't change
this time it's forever,
forever for now

כי הכאב הזה עובר, לא כמו האחר
הכאב הזה נעלם, שהמוזיקה נגמרת

all I know is that it should be better
all I know is that I should be happy
all I want,
to just be happy

תמיד כשאני כותבת אני מרגישה
מרגישה מעבר לסוף

נשבר מהמילים, שעל הדף הכל מוציאות
וששמים אותו בצד,
אחר כך שוב חוזרות

מצב
האושר שבורח, נאבד
ואחר כך שוב חוזר
ואיפה הוא עכשיו?

but you're never there, and you'll never be
i'm all alone...

Just please my baby, don't ever make me cry again...

And why don't you let me love you brother, why?

Becase if everything was me, I wouldn't change a thing from
that time...

I made it this far, I can make it till the end

And things just keep on changing
Every new day seems like a new year
A sad, hopeless teary new year

And now, all I do is get angry at you
Scream back at you when you scream

Why do you pretend like I'm not here?
I'm not stupid, I know you see me

And how do they even dare?
And why is it like this?
And who ever thought that a talent could be so painful?

And no one even knows, no one even sees
No one feels the pain inside of me
No one hears my cries
No one understands, and no one ever will...

And just make the present livable
Please God, I beg of you...

And here I find myself, drowning in my puddle of tears.
I cry my heart out so someone will save me, but nobody hears

because even in heaven
I'll be that shining star
that will shine your way

The tiredness
Conquering me again
My eyes are closing, I can't feel anything
Can't fight back

Stuck, once again
In a road I never that I'll get to
It's not just hard anymore, it seems impossible
A road so scary, so long, without a way out

Bringing out memories, which are making me suffer

who gave me wings to fly
up into the sky
and wet with rain, instead of tears
who took away all of my fears

screams for help, for someone to come and take my love away

איך את יכולה לדבר ככה אליי?
את המלאך שלי
את זוכרת?
היית הכל בשבילי

וכל עקיצה נשארת תמיד בלבי הכואב
ואני בבורי נשארת להירקב

את החיים שלי, ובלעדייך אני כלום

היא מציירת אותי שוב ושוב
בקווים חדים שקשה לראות

קר פה בלעדיך
בהליכות שלי בלילות
ההליכות השקטות

לא יכול להיות שנשארו בי עוד מילים.

המיטה הריקה, אף אחד לא רואה
ולא שומע, הדמעות שלך כל כך שקטות
כל כך תמימות
את זה אף אחד לא יודע

אין לאן לחזור, ואין לאן ללכת
שוב אני תקועה, נשרפת וכווייה

אני רוצה אותך, אני מתגעגעת
אני רואה אותך ואני גוועת
לימים הספורים מלאי אהבה

וברגעים האלה דווקא, אני מרגישה הכי לבד
ברגעים האלה דווקא, הכאב נמשך לעד

ואולי הייתי לבד כבר מההתחלה
וכולם מסביבי היו רק בדמיוני

וכלום לא עוזר, כי המראה תשאר. וזה כל כך כואב

שיוכל לצחוק, שיוכל לזרוח
שיוכל לראות שעוד יש בי כוח

הגלל לא נעצר, כך כבר הבנתי
וזה עצוב ומתסכל
איך כל הרגש מתבשל

כי זה הכל באשמתי
כי אני זאת הדפוקה, הלא בסדר
ככה אתם חושבים, לא?

והזכרונות לא עוזבים
לא נותנים לי לנוח
לא נותנים לי חיים.
והם כל כך מפחידים,
כל כך כואבים

זהו, זה עבר את כל הגבולות
ככה אי אפשר לחיות

מבולבלת לפעמים
לא בטוחה,
אתה עדיין זוכר אותי?

כל הזמן, כל כך הרבה רעש
אין שקט, פרטיות
כולם פה כבר איבדו את השפיות

והחיוך לא מגיע, רק העצב שוב מפתיע
כל פעם מחדש

וכל יום שעובר, מרגיש יותר קרוב
אבל אתה מרגיש יותר רחוק

מתנגנים עם הכוכבים, נוצצים יחד איתם
נופלים, קוראים לי לבקש משאלה

אבל אתמול, אתמול היית שונה
אתמול שראיתי אותך חייכתי
לא כעסתי
ואולי, אבל אולי
אולי אהבתי

אמכור את דמעותי
יוציא את רגשותי
שפעם אחת, רק פעם אחת

צלצול הטלפון מדומם את הלב
כל יום וכל לילה נגמר בכאב

אני רוצה לשמוע את פעימות הלב שלך
בתקווה שאתה לא מפחד כמוני

הבוקר שוב מגיע, והשמש מאירה את פניך
ופתאום אני רואה אותך שונה

נעלת אותי בתוך חדר שחור
נעלת ולקחת את המפתח

זה היה כל כך חזק
הרגש והפחד
הכל סביב פתאום נמחק

וכך עוברים להם הימים, בתוך הים התמים
נשימה קטנה ביום
עוד לילה ולחלום
היד נשארת בתחתית, בתוך המערבולת
והלב יחד אתה
נמצא בתוך סחרחורת...

כואב
כמה שאתה חסר
אם רק היית יודע
תסתכל, אתה לא עיוור

ואני לא יודעת מה אני רואה, או מה אני רוצה לראות
אני מנסה להבין את המשמעות של לחיות, מול עיניים בוכות

החיבוק החזק הזה שלך, החיבוק האחרון
מאז כבר לא הצלחתי לישון
מאז רק רציתי לעצור את השעון, שאוכל להרגיש את החיבוק הזה
לנצח
את החיבוק שלך לנצח

ושוב את שפתיך הרכות מרגישה
נושקות לשפתיי
ששתקו זמן כה רב
ועכשיו -
קוראות לך שוב

כואב לי שאני חודרת לרגשות האלו
עצוב לי שאני יכולה להיות שם רק בדמיון
חבל לי שככה זה נגמר
מעיק לי מה שכבר עבר

אני שונאת את העצב
שונאת לפחד
להרגיש כאב
אני שונאת את הלחץ
שונאת לא להבין

אני שונאת אותך
על כל מה שעשית לי

וידוי
ועכשיו, שאתה לא איתי, כלום כבר לא אותו דבר

כל כך שונאת אותו, שאי אפשר לתאר
זה יותר משנאה
זה הבכי ששוב זולג מעיניי בגללו

תקחו אותי מפה, אני לא יכולה לקום וללכת
אין לי לאיפה
תקחו אותי, רק תשאירו לי מזכרת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
Fuck you!
You and everyone, this world!
I don't want to waste another tear for this, not one more
tear. It's not worth it.

אהבה נכזבת
איך הכל נגמר כל כך מהר?
ואיך הכל התחיל בכלל?

ואלוהים מלמעלה מסתכל, ולא מבין. אומר, עם כל מה שנתתי לך, את
עדיין ככה?

אהבה
ואיך עכשיו אצליח להרדם? שאתה לא פה לידי, מחבק אותי חזק.
בדיוק כמו שאני אוהבת, רק להרגיש אותך. שאתה פה לצידי, מגן
עלי, תומך בי, אוהב אותי, ואני אותך.




בהתחלה היה כלום
ומאז כלום לא
השתנה.





עמוס מהמוסד
בקיצור תולדות
הזמן והמעשה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 69142. בבמה מאז 1/6/06 11:23

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטיפות של כאב
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה