אני לא סופרת או משוררת דגולה וגם לא מתיימרת
להיות,מישהי כתבה את זה פה והייתי חייבת לכתוב את זה
גם. טינקה פרי נולדה בברזיל בכפר קטן שנקרא קורה
טיבה ואומצה בהיותה תינוקת קטנה והובאה לארץ. היא
כותבת כתרפיה להרבה דברים,במיוחד לשקט המסתורי שלה
מנסה להפיל תחומות של עצמה משהו שאף אחד לא הצליח עד
היום, היא מאוד פתוחה לאנשים אבל מאוד סגורה היא
מוציאה לאט לאט את הסגירות והמופנמות שלה בכתיבה
והיא אוהבת כל רגע.הדבר שהכי מצחיק אותה בעולם זה
נפילות בעיקר שלה,הדבר שהכי מסקרן אותה זה האימוץ
שלה שפרטים עליו כמעט ואין,הדבר שהיא הכי אוהבת
בעולם זה הבמה משחק קולנוע,ואם הגברת למעלה תרצה היא
תגשים את המטרה שלה. עד כאן פחות או יותר.....

ילדה אבודה ילדה עצובה ילדה בודדה. לעולם לא אבין מה היה לילדה, מדוע הייתה היא כל כך עצובה, שיערה הזהוב, עינייה התכולות, פנייה היפות כחרסינה בנויות, כל הבנים חיזרו אחריי אותה ילדה, והיא באה ממשפחה מאוד אמידה, למדה בבית ספר פרטי ויקר, לא היה חסר לה אף דבר, ובה התבוננתי

טירוף עטוף בוורוד רק עוד כשנכנסתי למסיבה ראיתי את עיניו מפשיטות אותי מיד שיחקתי אותה מתעלמת אבל רקדתי ליד הוא התחכך בי כמה פעמים

סיפורה של זונה אני קמה כל בוקר, אם לא עם האנגאובר אז עם גבר אחר. אני מסריחה מזיעה של גברים עשרות גברים שעברו עליי לילה לפני, וכמו כל יום, אני קמה מתקלחת, שוטפת את עצמי טוב טוב, לוקחת גלולה ומתחילה יום חדש עוד יום בגיהנום עלי אדמות.