|
As the rain is fading away
I feel again myself
|
As the water fall down to the soil
I walk within the daylight in the garden
Slowly carried by the wind as ghost
And the silent apathy crawling in me
|
|
|
את כל כך מרוכזת
בעצמך, את לא
רואה שגם אני
פגוע
דני דין, לבת
זוגו שתחיה |
|
