|
ישבתי לי ליד המחברת והעברתי בראש דמויות, מהן אבחר אחת ואספר
את סיפורה. עברו מולי נסיכות, סוסים, אבירים, אלמנה שצעקה כל
כך חזק ודרשה שאכתוב את סיפורה, זמר בודד שבכה וילד קטן. שאלתי
את הילד מה הוא עושה כאן, הרי הוא צריך להיות בצד השני, של אלו
שקוראים...
|
זו פקודה
ציית מיד
אל תתייאש
כי אין לך
ברירה.
|
אהבתי אותך
ורציתי בך
אך שבע שנים
של המתנה
הרגו כל תשוקה
|
ושנייה לפני שתחסה בצילו,
ותרגיש את נוחם מגעו,
יפרוץ ממך עיטוש מחריד
|
אמא כבר מזמן אינה סורגת
וגם בקושי טוב רואה
ולפעמים כשהיא אוכלת
נשפך לה אוכל על החולצה.
והילדים של הממלכתי-דתי
שבאים להתנדב כל יום שני
רואים רק את האוכל שנשפך
והדיבור האיטי כל כך.
|
מתוך כובע
ילדה קטנה
ישלוף לך הקוסם
יונה צחורה
|
והיכן שלא תהיה
רחוק כרחוק עבר
אל פני אראה
חיוכך המוכר.
|
פתאום נראו להבות, צורבות בבהירותן את העיניים.
פתאום נראו להבות, חונקות בחומם את צעקות האימה.
פתאום נראו להבות, ואז עוד להבות
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
אני גם אוהבת את
התל אביבי!
למען האמת, אני
אהבתי אותו לפני
שזאת שאהבה את
התל אביבי בכלל
חשבה על לאהוב
אותו.
מרגלית שגם היא
אהבה את התל
אביבי |
|