[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי טימה בז

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות

פאנפיק
מייק הפתיע אותי הוא אמר שניפגש בקפה דום; כשהתקשרתי אליו דקה
אחרי שהמטוס נחת, לא רק שהוא לא גילה נכונות לקבל אותי בשדה
התעופה, גם לא אמר בפשטות קחי מונית ובואי אליי


הומור
ניצה הייתה מאוהבת כל כך שלא ידעה מה שקורה איתה.
יוהן אהובה נסע לשוויץ לבקר את הוריו, שנה לא ראה אותם.


כל הדרך ירד גשם, האוויר בתוך האוטןבוס היה לח ודחוס, דרך
החלונות לא ראו כלום, הערפל בחוץ והאדים בפנים חסמו כל מגע עם
הדרך המתפתלת.


זה היה אחד מהאביבים היפים שאני זוכרת; ישבתי ליד שער של בית
הספר, ובחיקי היה מונח ספר כה כבד בתוכנו עד כי פחדתי לפתוח
אותו; התבוננתי בקרני השמש שצללו בין צמרות העצים.


לרשימת יצירות השירה החדשות

הלל
היופי הזה
שזרם בגוף
ושנים דהרו בו
בלבוש מיושן
לא תמיד רענן


הוד ההרס מסתיר את העשן
מצטלם יפה על המרקע


שני עצים
וספסל אחד


עדויה שקט אוורירי
חיוך דק בעיניה


גרעין הצער הוא זרע השיר


הסקרנות חוצה גבולות
לעיתים מנסרת גדרות


הלכתי לקראת הלילה
בדמעה יבשה


עזבתי את המרקע הלוהט
למצוא מעט את השקט


הרהור
לראות רבדים נושרים
כוכבי שלג במחול .
יותר קלה מנוצה לארוב
ליום הבא, ואין תמיהה


הרהור
תערובת
של רוח ושפכים
ולהבה
כנזיד החיים


יחסים
ביער הבדידות
פיזרתי המון חיוכים


כעס
הבוז צמא לאהבה
עוטה מסכה קרירה
ניצב כנגד העולם ואחותו


ענפים מתעלסים
נגישות נוגעת
כפות ענף


ממתינה לרוח הקרירה
שתחלוף על פניי


ערפילי
נקייה מעגמימות החטא
הבקרים עכשיו בסדר.
בשדרות houseman


געגוע
תני לו להבין
שאת לא בובה על חוטים
תבואי תלכי


יושבים ליד השולחן הסגול
בגינתנו הפראית


רעד עובר בי
מול נטיפי דמעתו


בסלסילת הפירות
פסיפלורה -
פרי עינוגים שאינו מזמין


כמיהה צחורה
מקפצת בי


מצב
הוא ישב רחוק בקצה המוצל
וצפה בי
אולי לא רק בי


הים שקט עכשיו
עננים מסתירים את כעסיו


געגוע
בחלון, רוח - גשם - סערה
בחדרי נעים וחם
חסרה ציפור גן עדן


ושוב בודקת בציציות כל מילותיו
ורושמת את כל מגרעותיו


יחסים
החיבוק שאת מקבלת
זה מתוך נימוס


רוצה אתגר
אינטיליגנטי
אנרגטי
מתגרה


כמו פלג נחל נסתר
המילים זורמות בי


אל ראש הגבעה
אין בי תפילה


כמיהה
ביצית מופרית


געגוע
דרך עיניה אני צופה
לעבר מנהרה - של זמן חולף


מצב
ציפור במעופה
לא עונה
כי אין מענה לרוח


תיבת אוצר ליודעי דבר
גם בהם היא מתעתעת


לא הלכתי בתלם
איך יכולתי להתעלם


מצב
אלת המוזות
מי יכול לניגוניה המלטפים


ראפ
מה שהיה הוא שיהיה
משפט מפתח
לא מפתה במיוחד


הם יוצאים
יפים, וזקופים


הכל משחק
זו הנאה ייחודית
ישבה אצילות של עכביש


הרהור
אפופה הילת עייפות שקופה
שיגעון וברכת התבונה


היו ימים שבהם שמעתי את המיית הים


כשעוזב אותי הכעס
דוממת התדהמה


תחושתי
נרות דולקים
אורן רוקד את ריקוד
הלילה


בנתיב הפחד
פרח אביב


כעס
אני שומעת את צעדיך
ועכשיו לך אל כלא האושר


תחושתי
והזמן החולף בי
לא ישאיר את צילו


פואמה
הפער
בין שיר מגדים
לימים פרוזאיים


וידוי
קורה שנדלק בי רעיון
וטוב ליבי הפתי מתפתה


הייתי מזמינה
אותך עכשיו
לגני


אספת את ידי


לפתע - הופיע
בשר ורוח
לוהט


חיפשתי לראות
בחלונות הגבוהים


דוד משקיף על בת שבע
רוחצת בג'אקוזי מעלה אדי יסמין


קובץ שירים
גוף נפרש כמניפה בהדרה
משתקף כגנדור של טווס
אומנות כפייתית מתהדרת.


על פסגת הר
מול הים
כמו עובר
ברחם העולם


באמצע מדיטציה - אזעקה


את הקלילות
את הצחוק
מי לקח


תחושתי
היו ימים בהם ישבתי בצל סבך
מנוקד צבעים
משהו התנגן
יש לי באר ובאר יש לי


זה שקורא לי אשתי
הלך לפתיחת תערוכה


ערפילי
רדומה בנחשול הזמן
החולף באין במבט שני
לדפדף בו את הרהוריי.
וכבר ראיתי את סוף הדרך


געגוע
כשושן פראי ביער אפל
תביט איך האפלה מלחשת
סודות מתים
בוא קיץ בוא


הרהור
עם חלוף צינת הרוח
ציפור אביב דוהרת בי


עד כלות ימיה
היא גומעת
אהבה משוגעת


בא לי להשתעשע איתו במילים
למהול את חמיצות הפנים


ערפילי
באגרת שנשלחה היה כתוב


גויסתי למשש
את נגיעות היומיום


ז'אן בין השיחים אורב
הוא מכיר את מנהגה
לצאת בכתונת דקיקה לעורה


קובץ שירים
בית קפה בפריז
מואר חזק
בלהבת גז צורבת.
ליד שולחנות עגולים
היין נלגם לאט


נגיעה לא תיגע
אלא בגוף עצמו


גבולות הבנתו
לא ירחיב את דעתי


הומור
אסרתי את נפשי לא לצוד את האור
בתמורה נולדו בי מילים לשעשוע


יש מילים שבאות דרך נתיב הנפש
אוושת הרוח רוקמת אגדה


הייקו
רוח
מתעלסת
עם רוח


מצב
מישהו אמר
תיקון אמנותי
מיד ידעתי
זו אני


הרהור
נרדמת
לקצב שיר
וליבי לא כאן איתי בחדרי


מסך הארגמן ירד
אנטיגונה ביגונה מוטלת


בגני הפיראי
עץ לימון שפוי


געגוע
אני אישי והמטריה
יצאנו אל הגשם


געגועים נודדים לעבר זמן שבע ושובק
מי שצד את הרגע
לא מתגעגע


הייקו
השקט לוחש
מזין את שתיקתו


בשכנות לסלע דומע


סוריאליזם
ערב אחד הושבתי את היופי על ברכיי
ומצאתי אותו מר.


געגוע
הוא ישן ואני עירה
רואה את היום העולה
בארובת חצר המנזר


ביו הזעקה להזעקה
אני עוקפת מילה


בין שיר לשיר
אני מכינה מעדנים


דממה רכה בחדריי
אובך מאותת עצב
אורב מאי שם


טאנקה
אנו שטים על דממה
אמר לי


על סף ביתי -
אישה יפה חמושה


אביב מתעורר
נרקיס נובל בסלע


מקום
הם קוראים לה אימא
זו שמביאה מים מהבאר
לרוות כל צימאון


עצב
הוא מתבייש
הוא מתבייש לזכור


דמיוני מתגרה בדמיונך
את פרפרי הרוח אני מעיפה


במדרגות הנעות
אתה יורד


רומנטיקה
עם שחר על מיטת שזוף
בתוך סבך צמחיה פיראית
מרחוק עורב צורח.


בורות העין
למרות זהב הגוונים


חיוכה הענוג
מפזר גרגריי רימונים.


מצב
ידעתי כי החזות בדויה
צירוף של משחק נדיר


הוא שותק וכאילו אינו ממתין


מצב
קנאת הרוח קמה בו
חרד שהמוזה תנטוש אותו


עסוקה באירועים
ולעזאזל השירים


טאנקה
טיוטת השיר רוצה להיכתב
במחברת הדורה


ספל וקומקום התה
כחולים כלבבי


לא ידע את נפשו
לא פילל שכך אדבר איתו


כל שהיה
נרשם בסיפור שלך


היום אני מהרהרת
לולא תפילת אימי


ראפ
הולכת בפנים חשופות
לפגישת אהבים
לאירוע אמנות נוצץ


והקסם לא פג
גם אם ישוב
אל אפתח
אראה את האביב נסוג
נמס בלהט השרב.


לאט
שלא ייגמר


טעם הלחם לבדו
מתרונן בי


מקום
הקיר המערבי של החומה
נושף שקט צלול
כניעתו לזמן דוממת
גאה


בין אזעקה לאזעקה
אני עוקפת מילה


סוף עונה - מכירה
מילים חלולות


אביב נובט בי
מקפיץ את פסיעותיי


אני ממתינה לזרימה מתוכי
שתחלחל אל אדישותי.


הלל
מהלכת בדממה
מיני רוחני
פוקד אותי


למראה שדיה הנשפכים
על שולחן שיש עגלגל


אודה
שוק פריזאי - כיעור ויופי
פרחים ועופות צייד
ודוכן פטריות
וגבינות עבשות
שמשיות תחרה


יחסים
התריס במטבח
בחצי התורן
לא יורד לא עולה


וידוי
מאז אותם ימים שרשמתי דברים
של מהות


אכזבה
עיניים כבויות ומבט נעול
כך הראתה לי המראה


עונת המעבר טורפת את חושיי
באשנב השגרה


ימינו כאן הם סטירה מתמשכת
ארכיטקטורה דלה לתפארת
לו אפשר היה לנטוע כאן איזה אייפל קטן
שיביט מאוהב לעבר הנהר


געגוע
חמלה שהותירה האהבה.
בדיקה זהירה
בזרמים אבודים
בפניו המתרוקנים -


כי עייפתי ממילים
שעפות כמו ציפור כחולה


על שכמי ימים רחוקים


רק הגוף ששויף
בפצירה של זמן אכזר


לשון מתגרה וסוררת
נפתוליה רבים


נאספים כממתק משתיק רעב


פואמה
את היום הזה אני שולפת מתוך ימיי
עיניי נפקחות לאור ראשון
ומיד


אני נוסעת למנזר
"להשכיח את חטאיי"


מינימליסטי
הסופה שבי
דעכה


תוגת הלאות לאחר מעשה


כמיהה
עייף הלב
ורצונותיו המשונים
דועכים עם שקיעה


לאחרונה אין בי עצבות
לא כמו באותם ימים


מה יפה נוף הגאיות


אודה
מבט שואב אותי מכלאי
משעשע את רוחי


הרהור
ידע גנטי משותף
ביני לבין האדמה


במרתף היינות שלי
צמחו ענבי בוסר לאיטם


אני עושה בי כרצונו
הוא עושה בי כרצוני


מצב
נר בודד מהבהב
על ארון הלילה

מצב
ספק אם הוא יודע לאהוב
מה שבטוח
שירי אהבה כן יודע לכתוב

מינימליסטי
בואו ותציצו יחד איתי
בסדקים של התודעה

טבע
שמים כחולם בחלון
כחול ששום מכחול לא יודע כך לצבוע


לרשימת יצירות המונולוג החדשות

בנוחות מרבית על כורסת עור אני יושבת,
מול חלון דרכו נשקפת בריכת שחייה -


לרשימת יצירות המחזה החדשות

המחזה מציג משפחה מקשת חברתית רחבה,ולא ממש מלוכדת;
בשיחה פתוחה על מה שקורה להם, תוך כך נוגע בשורש הבעיות
בחברה הישראלית.


לרשימת יצירות הצילום החדשות

צבע
אל היצירה


סידרה
אל היצירה


צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה




אל הארכיון האישי (29 יצירות מאורכבות)
כשאלוהים אמר
בפעם הראשונה:
"יהי אור"

למה לעזאזל הוא
לא אמר באותה
הנשימה גם:
"משקפי שמש
איכותיות חינם
לכל פועל."



אתאיסט
פרוגרסיבי עם
בעיה קטנה בברך


תרומה לבמה





יוצר מס' 44921. בבמה מאז 29/11/05 7:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטימה בז
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה