|
אני מוכנה ליד שמלטפת את החזה ויורדת מטה מטה, אני מוכנה
לנשיקה על הצואר ולמילים - "רוצה אותך."
אני מוכנה.
|
עושה את דרכי בלילה החשוך.
|
איך החיות לא מתאבדות?
אלוהים עשה אותן טיפשות.
הייתי מעדיפה להיות חיה.
|
"קראת לי?
סליחה, לא שמעתי,
אני פשוט מעופפת קצת בזמן האחרון... חיחיחי..."
|
ניגון עצוב של בלדה ישנה, ציפצוף השעון המעורר, שריפה בגבי
וריחה המחלחל לתוך אפי.
עוזר לי להתבלבל לתוך האוירה, להתעלם מהצריבה ולתת לטיפטופים
המלוחים על לחיי לנטוף.
|
מצאתי את עצמי על סוס, דוהרת למרחקים, השדות היו קסומים, אך לא
הבחנתי בכך.
הייתי קרה, שקועה בעצמי, שערי שחור, עיניי אפורות.
כשטן נראיתי.
|
אומרים שכשגדלים מבינים.
הנה, אני שוב גדלה...
|
היא חיפשה בעצמה שקט נפשי.
היא פגשה אותו. הוא גרם לה להמריא.
היא מצאה את האושר, את החום, האהבה.
היא קיבלה את עצמה. היא נהייתה שלוה.
|
"לא שמים שעון על יד ימין!"
"למה לא?"
"לא שמים! פשוט לא עושים את זה! זה לא נכון לעשות את זה!"
|
מרותקת לפנים, נוגעת באופק.
מחפשת מחסה, מקום לאכסן בו את הדמעות כדי שלא ינופו לי החוצה
מהעניים.
אוגרת בפנים, מתקשה.
נוגעת בנועם, בתחושה.
|
מקום כפרי,
אמור להיות שקט
|
כל מה שאני צריכה כדי להיות מה שאני רוצה להיות הוא, הגוף
המושלם, הפנים המושלמות, החיוך המושלם, הצחוק המושלם, הלבוש
המושלם, העבודה המושלמת והכסף המושלם.
|
מה פירוש התחושה?
התחושה שבי אוחזת שוב ושוב בקירבתך.
שכאשר שומעת את שמך נשמתי פורחת ונאחזת נשימתי למספר דקות
|
היא אהבה לברוח מהכל, מכולם.
רצתה לצרוח, לרוץ, לדלג, ככה. סתם.
|
אז אם קבעת שילד יתאהב בבחורה,
אז תחשבי שוב! גיליתי את המזימה
|
מה יש לאהוב בחיה כמוני?
אני יפה. האמנם?
למה איני מאמינה למשמע דברי חבריי?
אולי כי דבריהם הוליכי אותי שולל בעבר? האם איני סומכת על
איש?
מדוע כשרוצה אני להרגיש מעניינת בא היאוש?
מעין כל השאלות? אני רוצה תשובות.
|
הוצאת את הנשמה שלך מהלב, דרך הריאות
|
אתם לא מבינים, יש לי המון דברים על הראש.
אני נערה עסוקה.
|
"את יודעת מה ההבדל בין להתראות לביי?"
שתיקה.
הלב שלי פעם בחוזקה... רציתי לצעוק.
"את לא עוזבת אותי!" אמרתי לעצמי...
והשקט הנורא השתלט עליי.
|
אני מרגישה שאני אוכלת את עצמי אבל לא טעים לי. אפילו אני
איבדתי עניין בי.
כשאני רואה אותי אני לא מסוגלת להסתכל, לא משנאה, משעמום...
|
קיבלתי אותך במתנה, ידך קטנטנות, עוטפות את גופך.
היית יצור זעיר, חדש בעולם, שקיבל את חייו במקרה.
|
אני כמו נר בחשכה ומנורת קריאה.
אתה מנסה להדליק ולכבות אותי מתי שבא לך.
|
מפריע לי שאני נחמדה לכולם. זה לא משתלם לי.
מפריע לי שהוא לא, ואיכשהו כל מי שאני רוצה שיאהב אותי אוהב
אותו, ואותי, שונא.
מפריע לי שקשה לאנשים לראות במבט ראשון שאני בנאדם נחמד.
|
במלחמת השלום מצאתי את המוות שחוגג סביבי במעגל, אבל לא נוגע.
לא משנה לו כלום, לאותו הרגע בו ניתקת הנפש מהגוף וטסה מעלה
לשמיים.
|
רוצה לעבור את כל הפחד הזה, שאני אמות לפני שמישהו אחר ינטוש
אותי.
עוד פוביה לאוסף.
|
זה טיפשי, זה חכם, זה תינוקי, זה מושלם.
את יפה, את טיפשה, מפגרת, דפוקה, שרוטה.
|
תדע ותדגיש שאני תלויה בך, מאוהבת.
|
"היא מוסרת את תנחומיה הכנים..."
צחקוק שלה. צחקוק שלי.
"זה לא מצחיק" אומרת לעצמי "לפחות לא עכשיו..."
ציחקוק. חיוך. שתיקה. שינוי נושא.
|
את שונאת את עצמך ומנסה בכל דרך לגרום לך לחשוב ההיפך, על
הפרצוף החייכן שלך.
את מנסה להיות בריאה ואולי על ידי כך להיות שונה מהאחרים.
את הבנאדם הכי חולה שאני מכירה.
|
כשעוד היית בחלום שלך, הייתי מאושרת.
כשעוד היית בחלום שלך, הייתי שמחה.
כשעוד היית בחלום שלך, הייתי צוחקת.
כשעוד היית בחלום שלך, לא הייתי מופנמת.
אבל עכשיו את לא.
|
כשאין השראה, מנסים למצוא אותה מחדש, כמו עכשיו, בכתיבה.
זה קצת מתסכל, בעצם, מאוד מתסכל, לדעת שיש לך את זה וכל מה
שחסר זה חומר.
|
|
|
בקרוב יהיו
רובוטים שיקססו
אסימוב הדילר |
|
