|
במים סוערים, כשהגלים מכים ללא הרף, יש לעיתים צורך לעגון את
הספינה בחוף מבטחים. כשהעוגן חלוד, מחליפים אותו בעוגן חדש,
ומתפללים שהוא יחזיק את הספינה בלילה סוער, ושבבוקר ישתחרר.
|
השבוע זמם להסתיים. יום חמישי כבר מזמן עבר, ויום שישי עמד
להפציע מהיציע כמו ספורטאי גדול ושחור בחברתם של חמישה רוכלים
פולנים קטני-קומה ומשופמים - שאר ימי השבוע.
|
כאשר התעוררתי הייתי לבד. משב רוח רומם את נפשי ויצאתי לטייל
במדבר. לא ידעתי לאן אני הולך, פשוט רכבתי על הרוח. אחרי כשבוע
נתקלתי בשלד אדם טרי. שני נשרים רבו על שאריות הסחוס בין
חוליות השידרה שלו. על אצבעו הייתה טבעת חלודה של פחית קולה.
|
מורגן השתוקק לאכול אותה. מבפנים. ללקק את רחמה, לינוק מהכבד,
לכרסם מהריאות שלה, לטרוף את ליבה המפרפר, לבלוע את לשונה
החצופה.
|
אצבעותיה המשומנות של לורי חקרו את מרחבי גבה הנוקשה, בין
צלעותיה, השרירים הדקים ומעטפת עורה החלק. היא הייתה כאקדח
לאחר הניקוי - כלי נשק עצמתי, מתוח ומשומן.
|
ירח מחויך השקיף על המכשף בלשכתו שבמרומי המגדל. כה זקן הוא
היה עד ששר המוות כבר התבייש לאסוף אותו לחיקו. פרקיו חרקו
וידיו רעדו כענפים ברוח. הוא נשען אחורה בכורסתו ועצם את
עיניו.
|
ארבעה חברים הגיעו לגן התפוז. שלושה מהם לא ראו את הרביעי,
ואילו הרביעי לא ראה את שלושתם כחברים.
|
הארמון הצפוני הוא קרנף זקן, רחב, דו קומתי. יש לו ארבע קרניים
קהות, עבות, עורו גס וקשה, ויש לו לוע ענק עשוי ברונזה רותחת.
יש בו מאות דלתות סודיות, עשרות מעברים נסתרים ומעלית.
|
סלחו לי על הפרעה בפקשה, אני יכול לגזול כמה דקות מזמנכם היקר?
|
החיים עוד מעט נגמרים, ומה כבר קרה? משפחה טובה, בית מפואר,
עבודה מעניינת, שניים-שלושה תחביבים כמו קריאה וזיון מהצד. זה
לא זה לטאות. אז מה זה זה? אתם שואלים. כל הזמן שואלים מה זה
זה? אין זה זה. נהר הזמן לא נגמר לעולם זה זה.
|
הפגיון השבור רבותיי הוא סיפור מטורף על העידן המודרני-לכאורה
שבו השוטרים לובשים כחול ושחור במקום אדום מסורתי. עידן שבו
חיי-צדיקים ממושכנים בבנק-הלשון. עידן שכל-כך מתעב את עצם
קיומו, שהוא כבר עושה תכניות לעידן הבא, ולזה שאחריו - במקרה
שהבא יהיה רקוב ומסריח
|
במקום שם ירח נלכד בין אצבעות הענק, יעברו ארבעה, ויהיו לאחד.
רק הבשר הטהור יעבור...
|
הפיין הניח את כובע-השלל על ראשו במקצועיות ופנה לצאת החוצה מן
המקדש. קסנדרה נעה אחריו בשקט כמו חתול במגפיים.
|
עדיין ישנה קבוצה של מכשפים.
|
עץ אלון אדמדם שקבע את ביתו במרכז גל אבנים, נתן מחסה לאורח
בלילה שטוף-ירח
|
אין לך אישור בכתב? השוטר התרעם.
קנוס אותי.
|
הוא התחיל לרוז - לא יודע לאן - לא ברור כמה זזזמן - עד אשר
הדבורים הזזזיפו את עורו בעקיזזזזות מכאיבות, ועד שלא נותרה
פיזת בשר בגופו שלא נעקזה. הן נכנזו לו לשריון ומתחת לבגזים,
זזזוממממממםם! ולתוך הכפפות ולתוך המגפיים, ולכפות הרגלים!
בבזזזזז! הוא נפל
|
קשקשיו הטריים הבריקו ככרבולת של תרנגול מיוחם. ניביו הארוכים
גיששו אחר משהו ללעוס, לטרוף, לבלוע! אצבעותיי היו בסכנה. הוא
היה יצור מרושע מאין כמוהו (זדוניותו עלתה כמעט על זו שלי)...
|
מי ייתן ויהיו חייך כנהר הלימון: ארוכים ומלאי-טעם.
|
|
|
ליפה זה לא
אוכל!
חרגול לכינה
נחמה |
|
