|
הודעות אס-אמ-אס
כמו עקבות בשלג.
|
ספסלי בית הכנסת ודאי קרים כעת
הפסיפס מיותם.
|
המוות האדיב מכל, המאהב העדין ביותר,
כולך במבט של לוליין בטרם הקרקס יפשוט את עורך
|
לאבד את עצמך לדעת משמע עמידה על גג העולם.
|
גם המחשבות לא ברורות, התחביר.
|
השבתי לך את השנתיים האבודות
|
ואני אכחיש הכל בטרם יקרא התרנגול
|
חבל שאין לנו ילד משותף.
היית באה לבקר אותו כל סופשבוע שני,
|
אישון לילה, אני קמה מהמיטה.
|
עיניי בהו נכחם, חסרות אונים למול ראשו של אחי, אהובי, מר
עצמון מר עצמון,
|
נדמה היה לי שראיתי בעינייך הבנה. גם אני הייתי ונשארתי הטיפוס
המבין, המהנהן.
אמפתיה גדולה הייתה בינינו.
|
מתחשק לי לכנות אותך בשם יפה.
|
לא טרקתי דלתות, לא צעקתי.
בשקט בשקט
|
מה שנשאר מגיא
(לבד מזיכרון חולצת טי בצבע תכלת
עם ציור של קרנף, שלא הייתה שייכת לי,
בתוך מראה נקייה ואני בתוכה כתם כחלחל קטן מאד)
|
האותיות כולן לחומרי גלם,
השריטות בקיר מופנות אל גב הבד.
|
אבל את צריכה להבין שלא רק את חולה עכשיו,
אלא גם אני.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אני ואני ואני
ואני!
משה קרוי. |
|
