|
אין הנחתום מעיד על עיסתו.
את קטנטונת, די כבר לבכות.
הכול יסתדר, גם ללא הדמעות.
הנה, קחי תפוח.
תאכלי עד הסוף, את תראי
|
מביט בשקט
ופורש כנפיים.
מושיט לי יד
נופל אפיים.
|
הגיעה השעה, עוד רגע
ואת תהיי כלה.
זר שושנים צחורים בשתי ידייך
והיסמין שזור בשיערך
דמעות זולגות מן העיניים
והפנינים, הן מלטפות את צווארך.
|
טיפה כיהלום, נפלה
אל הערביים.
מבין כפות ידיי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ציפור, ובציפור
כנף, כנף, נחושת
שמי הנפש, תכול
הגוף ואור
השמש.
רחל המשנוררת |
|
