|
אין הנחתום מעיד על עיסתו.
את קטנטונת, די כבר לבכות.
הכול יסתדר, גם ללא הדמעות.
הנה, קחי תפוח.
תאכלי עד הסוף, את תראי
|
מביט בשקט
ופורש כנפיים.
מושיט לי יד
נופל אפיים.
|
הגיעה השעה, עוד רגע
ואת תהיי כלה.
זר שושנים צחורים בשתי ידייך
והיסמין שזור בשיערך
דמעות זולגות מן העיניים
והפנינים, הן מלטפות את צווארך.
|
טיפה כיהלום, נפלה
אל הערביים.
מבין כפות ידיי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אתם יודעים
שבקורס קצינים
מכובד אי-שם
במרכז הארץ
העניקו לצוערים
כותפות מבד
סאטן. סאטן!
סאטן?!
מה זה לעזאזל?!
למה יש לי אופנת
לבני נשים על
הכתפיים?! |
|
