|
 128272755
באקט של רשעות גרידא, החליטה לה תיאה לשתף בכוח את
העולם המערבי בשטויות שעטי הפיילוט שלה הפיקו מאז
שנות התשעים הנידחות.
ואם נצא לרגע קט משטף הדימוי העצמי הנמוך, הנה כמה
פרטים שתיאה חשבה שאולי יעניינו מישהו: היא ילידת
1983,כבר לא רס"ן (אם כבר, אז דיקן), היא חיה ונושמת
מוזיקה שכל כולה גיטרות במצבי צבירה שונים, בזמנה
הפנוי מתפקדת על תקן קייזרית, יו"ר תנועת "מעש ועמל"
וכתיאורטיקנית של שטויות. וכאילו שזה לא מספיק, היא
גם קשל"טית דמה גאה (בקרוב הופעה בזירו פאקינג נוין,
בתוספת מופע קברט), מאכילה מובטלים בגזרים, מגדלת
בעוז יער עצי אגוז, מסתתרת מאחורי פרגודים, קונה
נעליים בהמוניהן, רוקדת עם ינשולים, יוצאת למאבקי
חורמה בספינות לא נראות ומטפחת אוסף סרויסים ומפות
תחרה (פולין עוד לא אבדה!). יום יבוא, וכל הבליל
יתורגם לגרמנית.
והיא תשמח (עד כמה שניתן) לקבל תגובות.
יש לציין כי חוק ההתיישנות חל על הסיפורים המופיעים
בדף זה. יחד עם זאת, אינכם חייבים להניח לחוסר
הרלוונטיות המשווע להפוך לטרדה. התרווחו בכורסא
המרופטת, וצפו בבועות העבר הססגוניות.
מוקד מאמץ נוכחי - Hasses Freigang.
הייתי סופרת את הדקות, ובלילות מחשבת את כדוריות הירח, מאיצה
בו לשווא, שיקזז עצמו.
|
כל פעם שהייתי רואה אותה, הייתי יוצאת מהמציאות. עוברת לעולם
אחר, עולם משלי, שבו אני משייטת באיטיות בין עננים כשכוכבים
מנצנצים מעליי, הולכת ולא מפסיקה לרגע. אל עבר ארמון השן, שם
היא נמצאת.
|
עוד מרחוק ראיתי אותן- עומדות שורות שורות, שפופות, רועדות
ומתנדנדות. זה גרם לי לחייך.
|
הן הגיעו אליי. מכתתות רגליהן הזעירות והרבות על פניי הקמלות,
כל מסלול שלהם על העור היבש הוא כמסילה המתפתלת הזו.
|
קשה לקרוא למשטח האספלט ההוא הר סיני, ועוד יותר קשה לתאר את
עצמי כברנש זקן עם שתי לוחות שיש ביד.
|
אני הייתי חורף. קרה, אפורה, מרוחקת, מלנכולית.
את היית כל עונות השנה.
|
משהו היה שונה.נראה לי שהמבט המבועת על פניה של אמא שלי
כשנכנסתי לאמבטיה אמר הכל.
|
"אלוהים מפחד", הוא אמר. "הוא מסתגר בארמון שלו ולא יוצא לטיול
היומי לשדה החמניות. ככה לפחות אומר חבר שלי סמי. הוא יודע,
דוד שלו היה בסיירת מלאכי שמיים".
|
הכל התחיל מאז שהתחלנו לקנות את הירקות שלנו בשוק הכרמל. אמנם
היה להם טעים רגיל לכל דבר, אבל המוכר ההוא לא מצא חן בעיניי
בכלל. היה לו משהו חשוד בעיניים, וכמה שנים טובות של צפייה
בתיקים באפלה הבהירו לי היטב שאסור לסמוך על אף אחד. זה,
והעובדה שתמיד יצא לו קצף
|
These green white mountains are no longer ours
We shall no longer dance valse in the streets
The sweet scent of schtrudel will stop linger in the fresh
air
|
איך אף אחד לא הבחין באדמומיות שהתפשטה על לחיי, ובטיפות
השקופות שגלשו עליהן.
איך לא קמתי והלכתי משם.
|
|
|
מי שנולד
הרויח!
שוטי הנבואה |
|
