|
אין לו שום כבוד לכובעים.
ביום שבו יוסי עזב את זרובבל ובשבוע לאחר מכן, זרובבל המשיך את
חייו כרגיל. הוא המשיך ללכת לעבודה ולשחק כדורגל, ואף לא היה
מודע (עד לשלב בו זה היה מאוחר מדי) לשרשרת המקרים המצערת
שהביאה למעצרו של יוסי. אבל - ביום שאחרי, זה התחיל- ויש
אומרים - נגמר.
|
וכך ממשיכים החיפושים הנואשים, והביצה - היא לא בנמצא. ויצרני
החמאה ממשיכים לספור את כספם, בעוד שאר המדינה מחפשת את שלה.
|
אל מול האיש המזוקן התגלה פרצופו הנבוך של מארק דייויד צ'פמן,
שהיה יותר המום מאשר עצוב, או זועם. הוא הסתכל מסביב, עד
שעיניו פגשו את עיני האיש המזוקן. עוד 10 דקות עברו עד שאחד
מהם פצה פיו. האיש המזוקן גילה סבלנות מרחיקת-לכת.
|
זה די גרוע. ויתר על כך - זה לפעמים מגיע לרמה כל כך חסרת
פואנטה ומשמעות, שנדמה לי שהסיפור הבא יהיה פשוט דף ריק עם
כותרת. זה הפוסט-מודרניזם? אותו פוסט-מודרניזם שהבטיח חידושים
מסעירים בכל תחומי האומנות, שקרא תיגר על כל הקונבנציות?
|
|
|
אחרי רבע שעה של
נסיונות כושלים
לגרום למלצרית
פולניה להבין
שאני רוצה
"אונלי מיט, אנד
צ'יז, נו סלד,
נו סוס" קבלתי
המבורגר עם חסה
ומללפון חמוץ,
כמובן בלי
גבינה. מסתבר
שבפולין חסה
ומלפפון, בניגוד
לשאר הירקות,
אינם נופלים תחת
הקטגוריה "סלט".
לבסוף נאלצתי
לשלוף את החסה
מהלחמנייה,
לנופף בה
ולהכריז "יו סי
דיס? נו גוט!".
רק לאחר מכן
הופיע ניצוץ
ההבנה בעיניה של
המלצרית
העילגת.
מעלילות ביג מק
בפולין. |
|
