|
הוא יליד 1980.. עוד אחד מהם..
משתדל ליצור, לבטא מחשבה ורגש, בכל צורה שהיא -
דם, יזע, או דמעות..
רק על עצמי לספר ידעתי, והילד הזה הוא אני..
תודה רבה לכם, כל ביקורת תתקבל בברכה! :)
אני שוכב על הגב, השמש לא זזה. האוויר לא זז. העולם מתנהל
בחוץ, אבל פה, לחדר שלי, אפילו הוא לא מעוניין להיכנס. אני לא
עושה סמים. אני לא עושה סרטים. אני לא עושה אהבה. אני לא עושה.
|
כשלמדתי ביאליק בתיכון, סיפרו לנו שהעיניים הן החלון לנפש.
|
ביצת עין הפוכה, זה מאכל מוזר.
הצהוב של הביצה, חלמון, אני חושב, כל המטרה שהוא ינזל, יזלוג,
יזרום החוצה מתוך הבונקר הקטן והשקוע שהוא טמון בו
|
אני מביט באלבום תמונות ונזכר. עוד זוכר את הזמנים בהם הלכתי
מכות מתוך אידיאולוגיה. הזמנים שאמרתי כי הרגשתי צורך להתבטא,
והזמנים בהם אהבתי, כי זה פשוט היה אמיתי.
|
זו הפעם האחרונה שאני כותב כאן.. למעשה, הפעם האחרונה שאני
אביע רגשות, מחשבות, משהו.. מה שאני עוד אצליח לדלות מתוך המח
היבש שלי, בכל מקרה..
|
מעולם לא בכיתי לפני אדם חי, אבל המדרכות בת"א ספגו אגמים של
דמעות. אחרי שני עשורים באותה העיר, אני מכיר כל פינה, כל
טיפוס, כל פרצוף.
|
קניתי בקבוק וויסקי זול.
הלכתי לגינה השכונתית.
טוב להרגיש שונה. מסוכן.
|
היא הייתה לי יפה, אבל הרבה יותר מזה.
זוהרת כמעט.
כשהיא הלכה, נדמה היה שהיא מרחפת באוויר,
וכשדיברה, אי אפשר היה שלא להקשיב לה בשיא הריכוז, להפנים
ולהעריך את מה שהיה לה לומר, ובאותו זמן להעריץ את קולה
המושלם. אבל לא ריחמתי עליו.
כי מיד שיערתי שאם מד
|
אורות העיר שחודרים דרך החלון עוד מאירים את הגוף שלה, ואני
עובר על כל הקימורים, מעסה את הבשר, מותח את העור.
האצבעות שלי פרוסות למרחקים, מכסות שטחים ניכרים.
|
כי היא לא בחורה רגילה.
אין עוד אחת כמוה בשבילי בכל העולם כולו.
אלה היו משפטים טיפשיים, אבל האמת היא שאתה מרגיש טיפש כשאתה
נזרק, מכל סיבה שהיא, מוצדקת ככל שתהיה.
|
|
|
תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?
לארה קרופט |
|
