|
אל על אשא עיני
אל היושב במרום
מרגיש אני ריחוף קל ברגלי
עליה מעלה לאיטה
|
יושב על שפת נער של דם ויזע
תוך חיפוש מקורותיו
שורשיו טעמיו ומהותו
|
לכל אחד משענת משלו
יש זהויות יש התאמות
אבל בסופו של יום
לכל אחד יש עצמי
|
עוד פעם אתם!
אתם עם השיער הלא נורמלי!
אתם עם הטפשות שלכם!
|
הוא עלה לבמה והתחיל לדבר.
איזה להט, איזה רגש... ברגע זה ידעתי מה אני רוצה לעשות -
לנאום בדיוק כמוהו.
וכך, לאחר כמה שנים, מצאתי את עצמי עולה לבמה.
|
כבר שנים עברו אותו רוטינה ממשיכה, אין סימן לכך שזה יפסיק
ואולי טוב שכך.
אני יושב מול אותו שולחן הוא לא השתנה, הוא נשאר ככה כבר שנים.
|
כל פעם מחדש עושים לי צרות...
אך אם רק יכולתי לעשות כרצוני איך הייתי מכה בהם!
|
ועכשיו שהכל נגמר אני יושב וחושב לי, שינינו משהו?
האם הצלחנו לעצו את התהליך?
או שעשינו פשוט איזושהי דחייה זמנית והתוכנית תעבור תחת שם
שונה.
|
|
|
אני לא יודע
לכתוב. גם לא
לשיר. לקרוא -
אולי. אבל הכי
אני יודע להיות
חסר תועלת
בכלל.
ג'ובניק מתוסכל. |
|
