|
"מהרגע שאתה נולד דברים נעשים פחות ופחות מעניינים.
האוטנטיות מוחלפת בהרגשה של מיצויי וניוון.
נצח של 'חכמת חיים' לא ישביעו את רצונו -
כוסית ג'ין וספר טוב יספקו אותו."
"היא כל-כך אנושית שזה מדהים. היא כל-כך אמיתית שפשוט רוצים
לנשוך. אני - חלום קצר, מחשבה צצה וחולפת. אני לא אמיתי ולא
אנושי, אני אפילו לא הצל של השניים."
|
ישבתי בחדר ובהיתי בקירות. נגמרו לי הסיגריות והסקוטש'
ודוסטויבסקי כבר התחיל לצאת מכל חור. היא התקשרה אלי בארבע
בבוקר ואמרה לי שהיא יודעת בדיוק מה אני צריך עכשיו.
|
"אתה דופק בלהט של פיקאסו
ושופך בתשוקה של בונפרטה.
היא אמרה לי,"
|
"הרצון יכול להיות לפעמים יותר סוהר מהוריקן טקסני. סוחף והורס
כל מה שבדרכו, מכסה את השמש של ההגיון במעטה אפרורי של אבק."
|
[..]"העבודה, הבית, האלכוהול, ריח הקפה, המחסור בזקפה,
התרופות, האוננות, הביקורים בסופר, הטלוויזיה, השירותים
הסתומים, הגינה, השתיקות בארוחות הערב, ה"שלום" כשנכנסים,
ה"להתראות" כשהולכים, הזיעה, היינו. היינו בסדר. היינו תקינים.
היינו כמו שצריך. "[..]
|
"החלטתי ללכת יום אחד ברחובות של חיפה ואני רואה ילד אחד עומד
ליד הכביש ומסתכל. הלכתי לראות מה מעסיק אותו ואני רואה שהילד
מצא עניין בשני כלבי רחוב מזדווגים."[..]
|
בכל חיי הייתה רק אישה אחת שאהבתי. אותה אחת נהגה להאכיל אותי
בחרא בלי הפסקה, בלי רחמים. אני לא בן-אדם גדול, או גבוה, או
יפה, אני סתם עוד בן-אדם עם נשמה רקובה, בעיות עיכול ומקרר מלא
במוצרי חלב מקולקלים.
|
כשהייתי קטן אבא תמיד היה לוקח אותי בשק-קמח על הגב. היינו
עושים טיולים בכל העיר, לפעמים הוא אפילו היה לוקח אותי מהבית
עד לגן. כשהייתי בכיתה ב' אבא עלה לשמיים למקום טוב הרבה יותר
ולא נשאר יותר מי שייקח אותי על הגב.
|
"טיולים
לאור הירח
זה מה שמאיר
לי את הפנים
שלך בלילה."[..]
|
הלילה מחדד את החושים של כולנו.
ואנו
מחפשים -
באיזה בר אפל,
איפה שהוא,
את המשמעות של
הכאב העצום
הזה -
בתחת.
|
"הייתה לי פעם איזו אחת
לפני הרבה זמן.
פגשתי אותה כשהייתי עוטף שקיות בסופר.
היו לה רגליים של שועלה,
והיא הייתה גבוהה ממני."
|
.."המלחמה נגמרה, הקרב נוצח.
היובש שולט בכל כעת,
טעם מר בפיו של כל אחד ואחת."
|
"הם לא יודעים
שיום יבוא והכל יגמר -
הבילויים, המסיבות, הסקס,
הנשים, האלכוהול, הסמים,
האורגיות, האורגזמות, הכסף,
הזוהר, האור,
הרצון לנשום."[..]
|
"כשהציניות כבר עוברת כל גבול
ואתה מבין את זה,
עולה לך חיוך על הפנים."
|
"תודה בובה.
הסכין שלך
בגב שלי"
[..]
|
"אני שונא כשהיא דופקת אחרים.
כל תקיעה שלה נדחפת עמוק יותר ויותר, לכיס המרה שלי, מוחצת את
המיצים שלי מבפנים.
היא לא מבינה שכל המאהבים שלה מזיינים גם אותי חזק בתחת,
אני נחנק!
כשהם טוחנים אותה והיא גומרת,
היא צורחת את שמותיהם לשמיים - לירח,"[..]
|
"אני, בדירה מעופשת,
בסלון מעופש, על ספה מעופשת,
מדמיין את המוות של עצמי."
|
"אני יורד לי ברחוב שחור מפיח
ביום חורפי רטוב.
בין קהל הסוסים הדוהרים
דוהר לו אחד זקן, בודד ודל -
בן-זקונים מלוכלך ומזוקן.
בידו קלח תירס"[..]
|
"פעם,
כשכרטיס לקולנוע עלה עוד עשרה שקלים
האמנתי באהבה.
אז,
כמו כל היתר,
גם זה התייקר,"[..]
|
"אני מוצא דבר-מה ארוטי במיוחד באקדח. איכשהו מקשר אני את
פיצוץ אבק השריפה לאון כביר. במבוכים חסרי המוצא של מוחי
מקושרים השניים. "
|
המציאות החיה - הקיום, מקדים את המהות עצמה.
|
|
|
רגע. אם סלוגן
זו אימרת כנף
אז מה זו אימרת
פולקע? |
|
