|
 
הכל התחיל בלילה חורפי איפשהו בתחילת שנת 1987, אז
הגיחה לעולם.
היא עברה הרבה בחייה- ראתה המון רוע, הרגישה אותו על
עורה ובשרה...
למרות הכל- יש 2 דברים שמרגע שסיגלה לעצמה, מעולם לא
נטשה אותם:
האופטימיות
ושמחת החיים.
לזה לא הייתי מוכנה. הרגשתי כאילו... כאילו הוא עובד עלי,
כאילו כל זה לא אמיתי. אחרי כל כך הרבה זמן שחלמתי על הרגע
הזה, לא יכולתי להאמין כשגיליתי שהרגע הגיע. מעכשיו, זה הזמן
שלי. הזמן שלנו.
|
ואז פתאום, נשמע קול פיצוץ אדיר. הוא עף בעצמה אדירה לכיוון
שלי, ואני מרגישה שאני עפה אחורה. בשניה שלאחר הפיצוץ היה שקט
מחריד, שקט של מוות. ולא הרגשתי עוד כלום...
|
חיכיתי לו בבית הקפה שבפינת הרחוב. רועדת כולי, כשסערת רגשות
מתחוללת בתוכי. זה עומד להיגמר, ניסיתי לעודד את עצמי. זה עומד
להיגמר, ואת לא תצטרכי יותר לעבור את מה שאת עוברת כל יום, כל
היום.
|
שמחה.
זה היה שמה. פשוט וקצר. שמחה.
אומרים, כי השם עושה את הבן אדם. האם זה היה נכון גם במקרה
שלה?
אף אחד לא באמת ידע.
|
שרון הוא נער מושלם. מ-א' ועד ת'. מכף רגל ועד ראש. כולו פשוט
קורן שלמות. הוא כ"כ מתחשב, לא מתנשא, מבין ומקשיב, ובנוסף
לכל- הוא נראה פשוט... מדהים... אלוהי!
|
צריכה הצלה מהכאב
הצילו!!! צורחת,
אך אין פה איש.
כולם נעלמו כלא היו.
|
אתה כל כך רוצה להראות
את הרגש החזק...
אבל אין איך.
אנשים לא יבינו אותך.
|
סבתא כבר לא תארח אותנו בשישי בצהריים. היא כבר לא תראה "היפים
והאמיצים", "כוכב נולד", חדשות. סבתא כבר לא תכין לנו קופסא
ענקית מלאה בכדורי שוקולד, ותשמור קצת אצלה בשביל הביקורים
שלנו. סבתא כבר לא תבקש ממני עזרה עם המחשב - לא לסרוק
וירוסים, לא לפתוח מייל שלא
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
" אני כותב כדי
להרגיש את
השחרור מן
המועקה... ולחוש
את הסיפוק שיש
לפרה שנותנת
חלב!! "
מוקדש לכותבי
השירים למיניהם! |
|
