[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תכלת השמיים
חייה במציאות מרוחקת בעולם של דימיונות רוצה להיות אני ולא
אחרת למרות שזה גורם לי לפעמים לדמעות.

המוטו שלי :" כל אדם מת - אך לא כל אדם חי "

זכרו את זה טוב טוב!

ICQ 212738303 212738303
אל היצירות בבמה האהובות על תכלת השמייםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי תכלת השמייםאל היוצרים המעריכים את תכלת השמיים

+++++++++++++++++++++++++++++++++    
              עצור/י  בשם  האומנות  !

   ברגע זה נכנסת למקום שאולי לא היית בו!


הגעתם לעולם הקסום שלה,
מעבר לכל שיר יש משמעות נסתרת,רוחנית ואולי יותר
מזה,
לפעמיים המשמעות מאוד מעניינת,
אבל עם דמיון מפותח ופרוע אולי תעלו על שדות ההבנה.
כשנולדה בשלהי קיץ 86 הוכרז שמה כליטל בישראל.
היא גרה כיום בשומרון של הארץ.
השינה בשבילה זאת ערנות לאמת.

החלום שלה הוא שהיצירות שלה יולחנו ויושמעו
ברדיו:גלגלצ,רשת ג' וכו...(זכיות יוצרים תקף תמיד)
יום אחד אולי תלמד לנגן על גיטרה ותוכל להלחין ולשיר
את שירייה.
http://stage.co.il/Stories/306591 קישור מצחיק  


זהו...ספט' 06 הגיע...אני אזרחית!

אז לחיי החיים!!! החיים האמיתיים...

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בעודי מנסה לעזור לאדם שאותו אני כל כך אוהבת לבנות את עצמו,
הוא מתעלם, לא מרצונו, כי ככה העולם סגר אותו.

אהבה
הכוכבים אומנם זהרו והירח היה כחצי עיגול המסמל את הרחיקות
מהשלמות שאיננה קימת ברגעים אלו.
הוא התקרב אלי בצעד או שניים ממקום מושבו ולחש לי בשקט...

אירוטיקה
פלישה,מרצון,אכזרי או אמיתי?

אהבה
ואני עם ורד ביד,
שמלה לבנה ארוכה עד אחרי ברכיי,
יחפה,
מטיילת בין האבנים המלטפות את שפת הים,
נושקת לשמש הממהרת לברוח מעיניי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מדבר על נקבות אחרות,
לוקח את אותו הסכין מוציא ומכניס אין ספור פעמים,
והגשם שוטף את הדם כלא היה.

מצב
מונולוגים, מילים ואותיות עם שמך,
ספרים שירים ומזמורים,
כאבי - בושתך.
עוד לגימה של יין והדם שלי ספוג

אהבה
נלחמת בך,
יוצרת סביבי בועות אוויר ריקניות,
מנסה ללמוד מהם איך להחזיק כ"כ הרבה זמן
מבלי להתפוצץ.

געגוע
שעות עוברות, הן לא יחזרו,
והבדידות ארוכה מכפי שחשב מוחי,
השירים לאותה עת תמיד היו שם,
עכשיו הם כאן בשבילי,
הדכדוך, הזיקה אליך.

וידוי
ואין לי נשמה,
ואין לי לב,
למדתי ממך.

וידוי
אבל כמה עוד אבטיח?כמה עוד שקרים אארוג לעצמי?
האם אחיה את חיי כבהמה חסרת תוכן שכלי?
או ארקום נתיבים כיד המלך?

וידוי
בין ארמונות המלך,
צעדתי בעיניים דומעות,
דמעות נוטפות ומתיזות על
הדרך בה צעדתי.

כמיהה
היה לי קר חיממת אותי,
היה לי כואב ריפאת אותי,
היה לי מוזר,
עדין מוזר,
שיקרתי,
לא זוכרת, זה לא קרה,
שיקרתי,
אבל כך רציתי שזה יהיה.

יחסים
הוא יושב כשהיא מאחוריו, מעיף את ידה מכתפיו,
הוא עומד ואומר, זהו הכל נגמר,
היא יושבת ובוכה,
מוחה דמעה, אומרת: "זה לא אני זה אתה",
היא עומדת ולוחשת הלוואי ולא הכרתי אותך מעולם!

הייתי רוצה רק עוד רגע -
כדי לשנות את ההוא.
הייתי רוצה רק עוד קצת זמן -
כדי להבין את הטעות.
הייתי רוצה רק עוד קצת שפיות -
שתחפה על כל השיגעון.

עצב
העלים בשלכת יוטלו על שבילי,
כאבי הוא לא ככאב רחל

מרבד שטוח מצוייר על רצפתך,
אדום הוא כנשמתך,
ארגי שנהב גוררים את מחשבתך,
פוסע עליו כעל דרך המלך,
ומאושר מנשיקת האלוהים.

ובמקלחת מתנשקים
והמים מפשירים
את הלבבות הלעוסים
במבטי התשוקה
ואתה לידי מלטף את עורי
וצועק אהבה, אהבה!

אהבה
כל פעם אני מגלה כמה אני יכולה עוד ועוד לאהוב אותך...

אהבה
בהתבוננות אחת על פנייך,
מרגישה אני את ...

עוצמת היופי
כפלאי הטבע.

אמונה
נותנת תפילה מלבי לשערי שמים
אל מאחורי העננים השטים כמו ציפורי הנפש שבליבינו
בין ברקי בחורף הקר.

עיניים של מבט אחד גמרו את נשמתי,
הנר דולק בי לנצח.

וציפור לחשה לי להזהר מפציעות,
שלא אחתך מזכוכיות דקיקות,
והמשכתי ללכת, עברתי גבעות,
ושם האושר היה בין ערמות של שריטות.

הרהור
אחרי כל כך הרבה זמן,
שנים, ימים ובעיקר שעות ארוכות,
המחשבות הופכות לדימויים,
הזמן הופך לפחד גדול,

אבדת אותי כשאני בתוכך,
רצחת אותי במבט אחד שלך,
מנסה לברוח מהעולם הזה,

אשרוד,
נשבעתי,
אקום, התחייבתי.

מירוץ רדוף אחרי אמת נקייה של הלב,
כשילדים קטנים רצים לחיבוק של אמא,
כשגדלים מסתכלים קדימה,
בוכים אל התקווה הטובה,

בטיפות של גשם יצרתי חלום,
ערים של שלג פוחד,
נמס לו לעיתים ונוטף לו בין הרים,
החלום לא מסודר,

מצב
כמה טוב אני יכולה לעשות בשבילך
רק בשבילך,

אוהבת אותך.

מישהי שבחיים לא תדע.

ידעת הכל,
סיממת דבר,
אני עוד פקחית אך דבר לא נותר,
בגידה כאבה והלב פן נשבר,
אמות כשאוהב
אוהב כשאמות.

אכזבה
אז עזבת,
השארת אותי לבד,
אז עכשיו אני חופשייה,
חופשייה אבל לגמרי לבד.

מתעוררת בפיתול של נחש,
מתחכחת בסדינים הזהובים מאור השמש,
והמנגינה מתנגנת מהפסנתר,

וסגרת דלתך אל מול בכיי
נתת לי ליפול רחוק רחוק
ללא להזהר
בידיעה שלא אחזור,
שברת אותי
כבובת משחק ושמת בצד.

בפרעות היא נגנבת
משי רכה,
ילדה שצוחקת
רוקדת לה שם.

ארצה כבר להיעלם,
אבל רק ארצה, אמעד, אתנפל בדמעות,
עוד תוגה לזכר פעם,
עודני ילדה בלשון המעטה,
אך החטאים רובצים בי וסביבי,
הגיהינום הוא כאן,
ואכן אשאר בחיק האין קץ

טמונה בלחצים שאתה מעביר לתוכי,
מתוך ברירה,
כאובה

בריח של רוחות הים,
הקור חודר לעור האדם,
נושף את נשיבת האוויר הדוקר,
מצתמרר בתוך בועה,
כאן בעיר הכי רעה.

ללא חורף ללא רעמים וללא התחבאות ממי שאני,
ואולי עוד בקרוב אשוב להיות בת החן האבודה.

ושריקות הרוחות בין חולות
לוטפים
את עלי הזהב שבשלכת נוזלים.

להגשים חלומות של כבוד
ולדעת לטעום כמויות סבירות
את קצב הלב להחליש,
את עצמי להגשים להשלים.

גשם תרד כאן
ושטוף את פני עם ערפל
שאתעורר
שאדע שאני לא לבד,
ותגרום לחושך להשאר
שאסתתר מעצמי
שלא אראה את השתקפותי.

אלוהים
והוא ישא אותך על כנפי נשרים
כמו שכתוב בספרים
וידליק לך נרות בעודך חי
בזמנים לא זמנים,
ינאם לך את שירי המלאכים
ויובילך אל גשרים רחבים
שם תחפש דרכך
בין חולות שורפים,
הסובבים סביבך כהילת
פרחים באביבים מושלגים.

כמיהה
ואותך אני אוהבת,
ואיתך אני אשן,
את דימעתך אשזור כורד לבן.

וידוי
טוב כטוב,
רע כטוב,
מבטיחה את ההבטחה,
הבטחה לאין סוף!!!

הרהור
רטט הפטל נשפך על שפתייך,
זולג בין גומות לחייך,
רעידות גופך מלקקות את הספק,
עינטוזי הצללים שנוצרו מן האש.

ביקורת
לבד מול חלון פתוח
נושבת לפניי הרוח
משאירה סימני חריטה
של העולם הזה
כחותמת לעולם הבא.

אכזבה
לא אחכה לסבל,
אברח ברגע שיתאפשר,
אעצור את הדמעה שלי,
לפני שאתרטב,
בכי מר לא יפתור את שנינו מלהצטער
על ההזדמנות שלא נתנו לנו להתקרב.

צבענו ביחד עננים שלמים שכיסו את השמים,
שהשקיפו לים את צבעם הכחול בוער,
קשתות רבות שהצתלבו בניהן בגוונים שונים,
ויצרו את שער המעבר להמשך דרכנו.

כמיהה
אל תנעץ בי מבטים,
אומרים שזה כואב,
דבר מילים גבוהות,
הרשם אותי מהר,
גלה בי את הפחד שמונע את החרות,
תאהב אותי כמו שאני,
ואל תהיה רק דמות.

מצב
הרי האדם מוציא מפיו דברי מוחו, ואם מוחו מעוות?
העולם יתמודד לבד???

מיתוס שנשבר, כאב שחדר עמוק לתוכי,
התפתלתי מכאב ההנאה,
וכשפתחתי את עיניי ראיתי את מי שרציתי לראות,
אותך.

ואני ממשיכה,לא מוותרת,

ממשיכה ונהנת מהרגע עד הסוף
שמותיר חשק לעוד.

אז הלכת בינתיים מי יודע אם תחזור,
והשיר שבינתיים הוא עוצר לו לבדו,
המכנס שלך לבן, החולצה שלך גם כן,

אחפוץ לבדד, עונדת את המר,
מתוק הבדולח שקוף ככפור ליל,
זיו דימדומי השחר,
ממרום לכנות השופעת

השפתיים שלך מוקרמות
בקצף אהבה,
פלחים שנקטפו מהעץ האסור.
כמה חשופה ככה מכוסה,

ביקורת
האור הפך לחושך,
והסבל התערפל,
התחושה שהיא סוחבת,
אם לא שנה ויותר,
היא ישבה כמשותקת חשבו שהיא חולה
אך לא ידעו תסבל שנגרם לה בגלל הנבלה.

אהבה
ואנחנו ביחד מתחבקים בערסל
נושקים לכוכב
שאלינו מחייך
מן חיוך ערמומי
זדוני הרסני
מהדהד אי שם.

מן איפור טבעי שלא פוצע,
הוא מענג לך את הלב ולא פוגע

גורל
הוא מנסה לפרוח - אך דבר אחד קוטע אותו מכך
הפחד מהזמן שעובר

אלוהים שלי הוא אחד,
זה שהוריש לי את הפחד,
ניצולה מקרב האש,

חלום
אז תלך תבחר לך את מה שיעשה לך טוב על הלב,
אני אמשיך לחלום והן ימשיכו להגשים

אהבה
ואמרת מילים
וידעת לשתוק
ומלאת חדרי בגשם מתוק
דמעות התרגשות
זלגו מנפשי
חופזת פוחדת
רוצה להרגיש את טוהר הרגש
מתרוצץ בדלתי.

הרהור
מילים מעורפלות באור יום
כנשק דרוך המכוון
לתאי מוחו של נפש אחרת.

אכזבה
מצפה לראותך מאחורי.. אומר לי באוזני בלחישה דקיקת קול
"אנחנו לעד"...

יחסים
ושוב נפגשים וביחד נוסעים
באותה מכונית של שנות ה80
למקום בו השקט יפציע בנו
לבדנו עם עצמנו
רק שנינו
מאוהבים,משתוקקים
מתחתנים.

ארוטי
פערת פיך אל סילופי מנגינות
רעדו אישונייך כמרבד לחישות,
עשן בהול, צליל ברור
ריגוש צלול,
וממול -
השמעת קולך ברחבי השדות
ששם קטפת נשימות סוערות.

יושבת בוהה מול חלון ראווה,
מדמיינת עוד פרח שהבאתי לך מונח על המיטה,
עוד נשיקה וחיבוק,
עוד רגע בלתי נשכח,
עוד רגע לא עצוב,
רק עוד רגע איתך.

סמים
אך מתעלמת
לא חוזרת
ושוכחת
נשמתה,
מסובבת
לא פוחדת
לא אכפת לה מגורה.

עצב
וכשהגעת אלי החיוך הוא אמיתי,
מעט סומק על הפנים,
אושר בלתי מגביל,
צף על פניי,
מרחיב את אישוניי,
סותר על לחיי
ואומר לי דיי.

אהבה
השחטת את תעלות ריגשותיי,
ופצעת גלד שמתפוגג
עם חריטות גרזן,
בין להבות אי ההבנה,

בדידות
אם היו לי עוד ימים לספור את הכאב,
אם הרעל מדמי היה מספיק להתנדף,
והים סוחף אותי לטבוע,
רוצה לצוף ולא לשקוע.

בוא ותן לי את השקט לו חיכיתי,
צא מהחלום ובוא אליי הכי קרוב שתוכל,
דבר אליי בקול ולא בלחישות,
תעיר אותי מכל חלום ותמחיש לי אותו לקרבה.

פיוט
למד אותי לעוף במקום בו לא אמות לעולם.

ולעולם לא אדע אמת
כשידעת לא אמרת לי אותה עת
וחפזת מלברוח ממני
ועכשיו שנינו
תלויים על וו,
מנסים לפתוח מה שכבר היה
מובן...

געגוע
הכרת את כולי
נשקת בעורפי
הרגשת את ליבי
חדרת לעורקי

סאטירה
לא יכולה בלעדייך, שבוייה בקסמייך,
את מפסיקה את כל משברי,
אני מכורה אלייך,
אוייש מה שאת עושה לי יפה שלי,

יערמו הסודות בפיות אילמים
כאב עיניים לעיוורת כמותי
קינת הסתר חפצה לבדד

הרהור
פחדו פרחי הגן לפרוח,
אך הם אלו שנתנו לי את הכוח, לחייך,
לראות זוויות חדות בעולם,
ולשמוח מהדבר הכי קטן שקיים.

זכרונות
מנסה לאהוב,
הכל כל כך סינטטי,
הכל כבוי, חשוך, כאוב,
הכל כל כך מונוטוני,
סזיפיות של חיים מעורפלים,
איך אעזור לעצמי עכשיו?
כי מחר אולי כבר אעלם.

ביקורת
והשמש עוד תזרח מחר,
והאופק יעלם מסנוור האור,
ואנחנו נתגבר ביחד על כל מכשול,
הדמעות בעייני יזרמו לים,
ואנחנו נהנה מכל רגע של בריחה.
לשם אני רוצה, לשם.

תראה לכולם שאתה הוא העולם,
שכולם גרים בך,
שאתה הוא האחד.

אהבה
וחייכנו כשלהבות אש זועקות
וחשקנו כציפורי הלילה השורקות
ידענו לחמם את ליבינו בצרחות העונג
של הטיפות המרות ולבכות.

והחזקנו מעמד
ובטחנו אחד באחד
וידענו לסלוח
ורצינו לשכוח
שלא תבוא מלחמה לעולם.

כדובשנית הצוף
מצצת דמי
שיקרו עינייך
במבט חושני
ליטופי הדמעות
מאושר הכאב זלגו
כי פרצו סודותיי בשקט הכלוב.

כשאתה תתבגר אחזור לבקר,
במסעות בעולם,
אכתוב מכתב,
עם כמה מילים, תדמיין ת'צלילים,
בשלט רחוק אגרום לך לצחוק,

פה פעור אל מול בהלה,
מסתכלת סביבי ורואה המולה,
הם באו לראות, להתרשם ולבקר-אותי! חוצפה.
אני לפחות,
מצאתי, מצאתי, מצאתי!

מקץ החורף נפעם עין הקיץ,
מציץ לתוכי ומקרין לי שלווה,
המבט החדש המבט של הקיץ,
לא ברח, רק נדם ושוב התקווה.

כאלוהים עם מקלו
כאדם עם עוצמה,
לחשת לי דברי מתיקה.

אהבה
הולכת לי לטיול קטן בלילה,
בערפל, בחושך,בין חומה לחומה,
במשעולי התבונה.

ביקורת
ונהימות אלוהים פרצו בי,
כלהט הנביאים שחזו עתיד
כי ידעתי עתידי בלבד
ולא נשאתי כאב אחרים.

וצלילי הים מתפרעים,
בורחים מעצמם,
מסתתרים מתהומי דרכם,
מתבוללים מנפשם,
ואינם דואגים לרפש נפש אחרת.

והסתיו לא חלף, בליבי שיכרון,
והקור שקרב מתחבא עם קסמו,
אל נפש הומה מתלבטת לנבוט

נשקת בי בעורפי בעודי נשכבת על ברכייך,
נשקת בי כנשק דרוך על רצפה קרה.
נשבה האהבה עימה הקרבה,
מנושקת מנשיקת האלוהים
כשיריה אחת בתוכי.

קולי הידהד על יבשות אחרות
ושמעו רצוני בעולמות רחוקות
ואתה התעלמת
שיחקת ליבי כאילו היה חפץ זניח
בשולחן כתיבתך
כמילים שהישחלת בשירי מיזמורייך
בירח מלא.

במחרוזת של תווים
רקמתי קירות
אטומי העונג
לוחשי הסודות
ניבואי העתיד הלובשים הידורים
של מזימות בליטופים כישופים מטורפים.

געגוע
אך עינייך, הו עינייך...
משתקות עצמותיי, נכנסות לוורידיי, עוצרות את הדם
ואני מתה, איני עוד לעולם.

ועכשיו כשמש בחוץ,
חם לי בגוף,
אז תחבק אותי נשק אותי אני רוצה אותך,
לא יכולה עכשיו בלעדיך,
בלעדיך עכשיו.

כי עכשיו זה הפרידה, אני ואתה זה לא ביחד מעכשיו,
כיי הורד נדף ברוח פרצים,
אני ואתה זה לא ביחד מעכשיו, הפחת לחיה ואני לפיה.

חייבת להתמלאות מחדש,
חייבת לזרוח, למרות שמחר תהיה עם פנים אחרות.

ביקורת
וראשך מונח על הכר הרך,
תחת שטיח כניסה ארוך
כשברקע אין ספור צילצולי פעמון.

גורל
והוא המשיך לרוץ
לא הקשיב לי,
צרחתי לו שיפסיק להכאיב לי,
ושהוא לקח לי זמנים שכלכך חסרים לי.
רשעות העולם, מימד מיותר.

מחאה
הכוחות נגמרים
והם מסתערים
מגנים על עצמם
ואחר כך מתים
לא מצליחים להאמין
שבשביל זה המאמץ
לחיות תחת אש
ולמות גם שם.

פזמון
ואתה עם הגיטרה מנגן לי נעימות,
רוקד ריקוד ירח
ושולח נשיקות.

צללת לתוכי בדם גופי הקרוש,
סירקת מחשבותי בחוטי תיל

בין זמן שמש לזמן ירח
הצל מתהפך
כמו תווי המנגינה אשר
טיפות הגשם יוצרות על הארץ,
עם צורה ברורה-כך הצל.

ארוטי
לילה הקיץ אותו את אוהבת הופך לגעגועים,
שאי ענייך לשמיים,
התנערי מקודשך

אכזבה
הכאב בפנים
תחושה מזוויעה
רצון להבריח את הכל מסביבך
להיות לבד עם עצמך
לא לתת לכאב להתענג על חשבונך.

ואתה תהלך עם חיוך
בין שבילי העפר ותאיר את הדרך
עם כישרונך

גיהנום
עומדת בכפור,
עצורה לגמרי,
לא נושמת,
אני-
רוח רפאים.

אלוהים, נשום אותי בנשימה אחת,
הרפה בסבל, הרפה כאב,
אהוב את תוכי בענן הערפל,
תן לי לנשום,
כדי שאוכל לכתוב רק עוד פעם אחת.

תחושתי
אז זרמתי, זרמתי עם זרם של דימיונות,
זרם של נהר שהוביל אותי אליך,
חיבקת אותי, נישקת אותי - אבל לא אהבת.

זכרונות
לרקוד חופשי בשדה פתוח,
להסחף עם עלים ברוח,
הלב רוטט ללא סיבה אולי בגלל הצפייות הרבות,
לא אבכה הלילה זהו התום,
לא אזיל יותר דמעות יש מנוס.

אכזבה
התחמקות מהאמת גורמת לי להאמין שאתה בן אדם מת
גוויה שנשארה בשדה קרב רועם
שלא אציל לעולם גם אם תשאג

ושירינו,
מתנגן לו ברכות
בין קירות חדרי
מתיימר לגרום לעונג
אך משאיר אותי לבדי
עם שאריות של אהבה
חסרות כל קשר
חסרות הבנה
איך בכלל אהבתי אותך?

ארספואטיקה
חלמתי חלום ובו שלחת מלאך,
יפה התואר, עם חיוך שזרח,
חלום בו המלאך ליטף את ראשי,
חיבק את חושי, ליקק מחשבותיי,
החייה את דימיונותי בעורקיי,
תמך בלבי, פירפורי נשמתי,
אדום כאש-שחור כצל.

מול מסך שטוח עומדים רגשות,
והלב הפתוח מקבל בזרעות פתחות את הנגיעות.

הוא מתנועע בגלים לעבר הדלתות הפרוצות במוחי
שובר את זכוכיות לבי,
ונוטר טינה.

ושנים זה זמן לכת
ודקות אין ספור אספור
לגבר,
לגבר שאותי יקח עד אין סוף.
ויפרוס כנפיים איתי אל השמיים
כי נמות ביחד אהבת אמת.

אור שמך כאור הנר

כמיהה
אני מפוחדת, רועדת, מקורבלת,
אני רוצה אותך,
תשוקתי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
חוסר אונים
מתבוננת לתוך עצמי ולא מבינה איפה הטעות,
טיפה ועוד טיפה הפכו לים של דרכים שאף אחת מהן לא מובילה לשום
דרך מוצא שלי מהעולם האכזרי שאני הכנסתי את עצמי לתוכו.

אמונה
כל מחילה תתקבל בברכה, רק אם אוכל לסלוח לעצמי על האכזריות
שגרמתי למחוגי הזמן לחמוק מידיי ולאבד את העבר.
להזיז את האבנים הכי קטנות כדי להגיע לאבן החזקה מכולם, האבן
שתשבור את העול.
אני רוצה להבחין בהזדמנות לפני שתחמוק לה לעולם.

אמונה
אך תמיד מאחורי המסכה-נראת מרוצה!

הרצון שהוביל אותי ללכת קדימה,
השאיר אותי מאחור,
לנגב את הדמעות מרכסי ההרים המזיעים,
בליטוף שפתיי.

ליטפתי את גופך מתוך תשוקה לאהבה, מתוך עניין


לרשימת יצירות הצילום החדשות
חיית מחמד
אל היצירה
אומרים שכלבים טובים יותר מבני אדם.
צודקים.

דיגיטלי
אל היצירה




תגיד אתה חולה
נפש?
אתה לא חושב
שמתגובה אחת
שתשלח לי, אני
כבר אבין את
המסר?
ומאיפה השפה
חסרת התרבות
שלך? גדלת
ברחוב?


בימאיסט במשבר


תרומה לבמה





יוצר מס' 24840. בבמה מאז 18/8/03 13:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתכלת השמיים
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה