|
"אם כדי לכבוש את אשר כבשתי,
היה עלי לאבד את מה שאיבדתי,
ואם כדי להשיג את מה שהשגתי,
היה עלי לסבול את אשר סבלתי,
אם כדי להיות מאוהב,
הייתי חייב להיות פצוע,
הרי שלא לשווא סבלתי,
לא לשווא בכיתי.
כי אחרי הכל,
נוכחתי שההנאה אינה שלמה,
בטרם נחיה את הסבל.
אחרי הכל הבנתי,
שמה שמן העץ פורח,
חי ממה שקבור תחתיו."
מצמיד גופי לשלך
מחזיר בי לילות התשוקה
ובתאוות ידייך
לוקח אותי לרוץ בין פרחים
|
מתכנסת בתוך עצמי
שואלת שאלות
אפילו יותר ממה שהוא שואל
ואז הוא מנתח
ואז הוא מתבלבל
|
קצת דומה לי וקצת לא
בעינייך הבהירות אני עטופה ברכות
האיש שלי שתמיד מחכה לי
אי בתוך ים של שפיות
|
רצונות לא ברורים
והגיון מתרחק
עטפו שנים בינינו
בלבול חוזר ושב
מהול בניצני געגועים
כשהרגש לא חודל
|
אותו ניצוץ בעיניים
שאני לעולם לא אשכח
אותו חיוך משמים
שאף פעם לא חשך
|
עם כל התשוקה, ההתלהבות והרגש
הגעתי למי שאני היום
מביטה במראה, לומדת דברים
מבינה שלא היית חלום
|
אני רוצה להזכיר לך
שמעולם לא השפלתי מבט
שמעולם לא שכחתי כבודי
לא רדפתי כישלון
|
אני עייפה מחיוכים
שמנסים לכסות דמעות
עייפה משיגרה קשוחה
|
אנשים רוצים לעוף, לגעת בירח
אנשים מתמודדים
ואתה תמיד בורח
|
אשיבני ואשובה
אל דלתות ליבך
אל תחושה מוכרת
לה גופי משתוקק
|
הטלת קסמייך
על אשת הרגש
שסופה כאהבת נעורים
זיכרון מלטף ועוקץ
|
אתה שכיוונת דרכים
אתה שלקחת כוכב
אתה שלא פחדת קשיים
אתה שכל לב אהב
|
בכל דרך ובכל הצורות
אתה אוהב אותי...
|
דמותו משתקפת על פני אנשים
הצחוק המיוחד מתנגן בדממה
גופי מלא בגעגועים
ללא מבטו אין לי נחמה
|
זה מפחיד אותי איך שאתה יכול לפגוע בי בקלות
לקחת צרור מילים ולכוון אותן נגדי
המילים טובות לי בשיריי אך כחרבות בפיך
|
מוקדש ליניב ז"ל
אני בוכה לך על צחוק שכבר לא תשמיע
על ניצוץ שנעלם
על חלומות שלא תחלום
על מלאך שלא קיים
|
אף אדם לא ישיר לי
נשפטת בתסכוליי
ובקולך כאב אנוש
מוסתר באשמה
|
בלכתך תם העולם
בלכתך ניצוצות מתלכדים
סבל ערוך בטור
מתחלחל לכתמי דממה חיוורים
|
מותר לי לאהוב אותך
גם כשאתה לא מוכן
לתת בי יכולות של מאוהבת
לחשוק בתום שפתייך
|
בסוף הדרך
כשכל טעויותינו התנקמו בנו
כשהבנו שאין כבר על מה לכעוס
תביט בי מתמזגת באור השמש
מתחת לשמיים שיצרנו
|
אני צועקת בשבילך
כששפתייך אילמות
כשאתה מיואש
והמילים ספוגות תשישות
|
לא אצעק כבוד
ליבי בז לעצבותכם
נפשי לא מעוניינת ברחמים
שפתיי לא מבקשות תפילה
|
קפא הכל סביבנו
דממת עולם עטורת דמים
עד כלות אור יסגרו דלתות השער
ותנצח גופתך אל אדמת חטאים
|
לב כואב מוטל
ליד הכביש שברחוב האפל
אנשים בדרכם הנצחית
ורק ליבי עוד מתפלל
|
אתה מביט בי בפשטות
כשאתה כל כך יקר
|
אתה אוהב אותי כך
כאור המתפשט בליבם של אנשים
כניצוץ אשר מקיים בריות
אוהב את קרניי הנעימות
משתלב בהילה הממכרת
|
הבטחת לי בקיץ
שהחורף לא יהיה עצוב
הבטחת הבטחות רבות
אמרת שמי התכלת לצידנו
ולא יהיו גשמי דמעות
|
שלווה חרישית
כובשת עיניי
מניחה לי לנשום
|
היינו צעירים
העולם פילס לנו דרך
סערנו בקרבנו
התחכמנו לתחבולות החיים
|
הם מביטים לעברי שוב במבטם המוכר
שופטים ללא רחמים
חיוכם צבוע ומנוכר
את שקריהם מכסות המילים
|
רץ, מתרוצץ
כדי שאהיה מסופקת
עובד, מתאמץ ללא הפסקה
ואני לוחצת וכועסת
והוא מלטף במילה מתוקה
|
הזכרונות צצים מידי פעם
חיוך קטן עולה
וכל מה שאני רוצה זה לחבק אותך
אבל לא מסוגלת לזוז
|
ואתה לא טוב במילים
אך מרבה ממני להרגיש
אתה לא כותב שירים
אתה הסיבה לכתיבה
|
לאחר ההתפרצות
כשהצעקות מתאדות
באוויר המלא
כשהדמעות מתייבשות על הלחי
כשאין יותר מה לומר
והעיניים איבדו מבטן
|
ידעתי ליבך גם כשהסתרת
אישה חכמה בזרועות גבר פגוע
עיניי בערו למראה דמותך
ואתה צחקת עד שלא נותר מקום לבכות
|
היא אוהבת אותך
כתמונה שותקת
מבעד לרגש
עצוב
|
כבר קירות שלמים בניתי
סורגים הצבתי מסביבי
דלתות של רגשות סגרתי
כך הכאב לא יכנס
|
אתה בטח זוכר
ימי חורף משותפים
של פוך מחמם
אותך ואותי
|
שברנו קירות
וניגבנו דמעות
ועברנו פחדים שפגשנו
|
חיכיתי לך אהובי בזרועות פתוחות
חיכיתי רק לך
לילה שלם של ציפייה מוחלטת
אל אובדן תקווה
|
את חולצתי מעצב לגזרים
מנחה גופי הרוטט
קונה ממני גניחות הנאה
|
מנעת ממני ללכת
חיבקת כשהיינו צריכים מרחק
היית כל מה שידעתי
לא כל מה שאני צריכה
|
אתה מושיע בי
חלקי אמת קפואים
המסתתרים עמוק בפנים
בין אשליות
|
לא קיים בי הצורך
לפתוח דלתות לאוייבי
סכנות חולפות לצידי
נושמת אותן באוויר שלך
|
היא מורדת
במה שלחם כל אותם שנים
והיא מנצחת
|
אני רוצה לצבוע עולם
בגווני עורך
בזוהר תווי פנים
|
נוסטלגיה מהבהבת לי
בין מבחר חולות
ריח מוכר מתפשט
לאורך גופי הזוכר
|
זה מתקרב אלינו
זה מתחיל לכאוב
הוא צריך ללכת
ואני לא יכולה לעזוב
|
שיערה האדמוני
מסתיר את עינייה
וגופה משוחרר
כמו תשוקות נועזות
|
הוא לא ראה בי
עוד גוף ונפש
יצירת אומנות יפה
טען תמיד
|
יקירי שלי,
לו ידעת עד כמה אהבתי
וכעת ימים גשומים מתקרבים
ימי חורף קרירים
|
כמו טיפות מחלחלות לסלע
כמו דף הנשטף בצבעים
כמו ילד קטן מחייך
כשרוח מרקידה עלים
|
קרע ממני בגדיי
נשך צווארי
משוך שערי
תכאיב לי כמו שרק אתה יודע
|
מביטה בה איך שהיא מעריצה אותו
ניצוץ עיניה גדל כשהוא מחייך
גם עכשיו, כשחולשותיו שולטות בו
בעינייה הוא החזק מכולם
|
אני מאבדת את עצמי כשאני איתך
משתגעת מריחך המתוק
בונה לעצמנו עולם
מושלם, יפה ורחוק.
|
בורחת מהמציאות דרך מגע גופך
משתמשת בך בלילות הקרים
עוצמת עיני, לומדת אותך
ולא אדע בליבי מכאובים
|
כשהוא ילך אני אבכה
גשמי זעמי יפרצו
אל אדמת קבורים
|
כשתמות לא אצעק למרומים
גם לא אתלונן בפני אף אחד
לא אטריד את אלוהים
רק בשקט אשב וארעד
|
לא די לי בלומר לך אוהבת
תדע זאת יום וליל
מידיי העוטפות כולך
|
ראש מורכן, שיער פרוע
עיניים עייפות מהמסע
הדמעות כבר לא זולגות
נפש חלולה מסתתרת
|
מחיוך של שפתיים
עד למגעם
ואני כנערה
עוד מתרגשת
|
שוב עינייך חודרות לתוכי
כשאני מנשקת בך גם את מה שלא ניתן לראות
חולקים מיטה וחצי ושמיכה
בלילות הקיץ
|
כשאמרו לי שאני טועה
המשכתי לאהוב
לקחתי לי את ההיגיון
ולא הצלחתי לחשוב.
|
עיניים ללא מטרה
מסונוורות מאור הבוקר
בליבי עוד רעמים
מהלילה של אתמול
|
עוד פרח צמח לידך
מאז הגשם האחרון
עוד האדימו עיניי פעם נוספת
מאז דמעותיי המרות
|
אני בת השמיים כשעינייך שקטות
וכשאין לי מנוח רוטט ליבך
כל האושר הטמון בי
שייך לנשמתך המלאכית
|
כבר כלו הדמעות
וגופי נשאר גלמוד
מבטינו התאבלו
כל אחד לחוד
|
בתור ילדת החורף
אשמר לי ליבך
בתוך יין מתוק
שמענג שפתייך
|
אתה יפה לי
משתיקת הירח המלא
וליבי מצווה לי
לנדוד איתך
|
אני רוצה ללטף את פניך
ואתה לוקח צעד לאחור
כואב לי על מה שאנחנו
ואנחנו עכשיו זה אני
|
שתיקתך מותירה אותי בערפל
מילותייך נטשו עולמי
עייפות מתישה בדרכה להציל אותי
מהתמודדות עם היותר מידי
|
שואפת את האוויר שאתה נושף
אתה הצורך הכי חזק שיש לי
מבטך עוצר נשימתי ומשהה אותה לרגע
נפעמת מטוהר אנושיותך
עדיין מתרגשת כשאתה נוגע בי
|
מבקש בי מחילה
ואני נושאת תפילה
שתי עיניך זועקות אמן
אך מי אשם במות הבן?
|
נופלת בשבי אצל אוייבי הגדול
רוצה לנשק אבל הגוף לא יכול
מנסה לצעוק אך משהו עוצר
אוהבת אותך גם כשאתה מתאכזר
|
קולו בונה לי עולם
בו רק אני קיימת
מילותיו מרגיעות לחציי
שנפשי עייפה מלדעת
|
בשירותים ציבוריים
ברקע של קול זעקני
בתוך שילוב של חום ותשוקה
אוהבת אותך
|
לא, הוא לא היסס לרגע כשלחץ על ההדק
גזל את האביר שלי עם העיניים הכחולות
בגרוני מחלחלות דמעות של חנק
חמקת מבין זרועותי בלי שום התרעות
|
אני מתכרבלת בגופך הנעים
כאילו היה גופי
משתדלת לא לפספס שום שטח עור
|
מן עפר באת
ממדבר וגשמים
משלכת צהובה
מיערות וחופים
|
מחשבותיו נקטעות
לעיתים נדמה כאילו גווע במיטתו
הוא מעונן
כשקר, כשחם
גם כשלא צריך
|
מרוב שאהבתי אותך
נתתי לך להוליך אותי שולל
עזרתי לך בדרכך האכזרית
להיות לי לעריץ
|
אומרת לך בקול שקט
כמה שאני לא מתגעגעת
מסבירה לך שהתגברתי
ושתפסיק להתנצל
|
גם אם אתה מראה לי
שהעולם לא כולו כאב
אני נופלת בבדידותי
כשאיש אינו רואה
ובוכה
|
נולדת שם, בביתך הרגוע
נולדת ביום אביב
השמש השקיפה
פרפרים נכחו
היה צבעוני מסביב
|
אלו לא דמעות של רגש
רק של כעס ושקרים
אין מקום לאנושיות
כך לימדו אותי החיים
|
בנשימה אחת רגשות סוערים של תשוקה
מילים סובבות סביב משמעות ליבך
שאינה מתגלה בפניי
שמוסתרת על ידי חומת ציניות ישנה
|
לו רק ידעתי איך
אתה יוצר גלים
בתוך ימי השקט
|
ולבסוף נסיך יפה ופגיע
אתה תחזור לבין זרועותי המחממות
בסופו של דבר הרגע יגיע
שתאהב בדיוק כמו באגדות
|
פי כואב מלחדול
לנשק דמעותייך
|
ברחתי אל מחבואי רגשותיך
במקום הקטן בין הזרועות מצאתי נדבה
בין כל הדמעות שכיסו את עיני ועינייך
לא נותר מקום לאהבה
|
משותקת ממעשה
אכזבה מציפה גופי
מחכה שתאמר משהו
ואתה שקט
גם העצב לא תוחם חומתך
|
הוא רוצה להגיד לה
היא רוצה לומר
אך משהו עוצר
והרגע נגמר
|
אתה יודע שאתה הולך למות
וכל רגע שעובר הוא מתנה
אתה יודע שאתה לא כמו כולם
האם יש בך טיפת אמונה?
|
אתה עדיין מצליח להקפיא אותי
במבט שמכאיב כמו מילים
עדיין שולט על הרגש
|
עזוב הכל ובוא
פשוט בוא
אל תיקח אותי לדרך
מכאובים ואשליות
|
לא עוזבת בלי לומר לך
מטורטרת בין מחשבותיך
משתוקקת כשאתה רחוק
וליבך קפוא
|
אתה מוצא בי תנחומים
אני מוצאת בך יקום
וכל אחד ברצונותיו
זורם אל ים העונג
|
יש בי אהבה עצומה שאני יכולה לתת לך
ועכשיו אני צריכה להפנים אותה
להחזיק אותה
לעצור אותה
להרוג אותה
|
בין השקט לבין ההרהורים חשבתי איך לאהוב אותך
ובין מחשבותי , דקרו אותי עינייך
|
פוקחת עיני
להביט בתשוקתו הנשענת על פניו
לצלם הבעתו המציתה בי צמרמורת של עוד
להבין כיצד הוא נע, מה מניע אותו
איך מגעו כל כך מושלם
|
רוצה כמו פעם
כשיכולנו לרוץ ערומים אל המים
כשניהלנו מלחמות אהבה
כשתשוקה ורגש חרטו בנו חיים
|
אהבתך הורגת בי ימים
של ציפייה ממושכת
ויונקת מחשבות
מתוך שיגרה מרה
|
לא צריכה את הלילות
כשמחשבה סודקת בי סדקים
ולא צריכה ליטוף של עצב
כשבעיניי דמעות
|
ואני כמו ציפור שמביטה לשמיים
זרוקה על אדמה עם כנפיים שבורות
|
בחול שנשפך בין אצבעותינו
טמנתי סיבות למרחק
בתחושת הלילה
כשמחר מתקרב
טעמתי את מחיר החיים
|
קראנו שמיים
בשפתיים לוחשות
לימדת אותי ליצור
יצירות בידיי
|
אני בוהקת
כעס ברור החי בתוך יופי שטני
ונקמה
אשר אין ניצול בה
|
גם אם אתאבל על טעותי
אצטער על מעשיי
אתחנן לסליחה
לא תמחל
|
ידענו תשוקה נחרטת
כעסנו כשני צעירים אוהבים
ועכשיו לא אדבר איתך על חלומות
ארצה שתשוב אליי
|
כל כך רציתי להיות לך השמש
שתחמם אותך תמיד
להיות לך החיוך
לגלות איתך את העתיד
|
ושוב עננים כיסו כחול
רוע פרץ גבולות
אנושיות נעלמה באפלה
מתעופפת מעל לגופות
|
שתיקתך רועשת באוזניי
שותק העולם איתך
מלטפת אותך בחשאי
|
אני כותבת
בורחת אל מטאפורות
כשהיית לי הדימוי
הגדול מכולם
|
אצבעות פורמות צמות
דרכינו שלנו
מסתבכות בצרור תקוות
ששכחנו בנפילה
|
שמרת לך את הכאב שהצטבר
שמרת לי את הצד היפה
איך לא ראית ששקעתי?
מול גלים של שקט
|
מאימת החושך השמש הציצה
העניקה לנו קרניה האחרונים
בך שיריי טמנתי
כאשר קראת לי מלאך.
|
השמש מקנאה לי
על האור שבעיני
חלקיקי אושר הצטברו
אל תוך מגע ידיך
|
שום דבר לא ישתווה
לאותם רגעים
של מבוכה, התחלה
אהבת נעורים
|
כבר קירות שלמים בניתי
סורגים הצבתי מסביבי
דלתות של רגשות סגרתי
כך הכאב לא יכנס
|
גופי פורח לצליל
החיכוך שלנו
כשאתה חודר לעולמי
ואין חוקים
|
תהיה איתה
תאהב אותה
רק תאמר לה שתשמור עליך
תדאג לה
תחבק אותה
רק תאמר לה
שתביט לתוך עיניך
|
אתה מספר לי
שרצית עולם
וכעת חלל ריק מיגע
אני לא מספרת דבר
דמעותיי זעקו כבר הכל
|
אזיקי געגועים
מצמידים אותי אלייך
בעינייך המפתח
לגלות גורלי
|
אתה מושך אותי אליך
אני סופה בכלוב חשמל
אתה זועק לי תשוקותיך
ואני שוב טרף קל
|
וידעתי, כל כך ידעתי שהבכי הזה הוא לא רק בגללך
|
|
|
אני טוען שאנשים
קטנים עם ראש
גדול צריכים
ללבוש בגדי ליצן
ולצאת לבדר את
ההמונים. |
|
