[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 Littleowl

הכתובים מבטאים את מה שיושב עמוק עמוק בפנים כמעט
עשרים שנה ועד היום.
הרבה דברים חבויים בפנים ואפשר להסתיר אותם מבלי
שאיש יוכל לראות אותם. הרבה צביטות, סערות, פחד, כאב
ועוד חברים אחרים. דברים שגם לנו קשה נורא להסביר.
יהיה יותר קל להסביר את כל הדברים האלו באמצעות
הכתובים שלוקחים לכל אחד ואחד מאיתנו את המילים.

דברים שנכתבו בחמש שנים האחרונות, הרבה זיכרונות
ורגשות עכשיווים.

אגב, דורון זה השם.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חשבתי עכשיו איך בכל פעם שאני מתחיל לבכות יש לי מין דחף
להסתכל במראה ולהטיח לעצמי בפנים כמה אני גרוע, כמה אני מכוער,
כמה אני לא יוצלח, כמה אני סתם אפס, מין רצון להרגיש עוד יותר
גרוע, ולשכוח לרגע מהביטחון העצמי הקטן שחבוי בתוכי ובעצם
למעוך אותו לכמה דקות

אני רק רואה את הפרצוף שלי משתקף במסך. השפתיים כלפי מטה, הראש
עוד רגע בריצפה, אני מרגיש שאני מחליק אל מתחת לאדמה, למרות
שאני מנסה שלא ליפול, זה קשה.

כמיהה
שזה לא יהיה תמיד אני, שיהיה עוד משהו, עוד גוף, עוד איזה עצם,
איזה חלק, איזה משהו, אחד , שיהיה קטן, לא איכפת לי, אבל משהו.

ושוב כמו תמיד בסוף של יום, מחפש את הסיבה הקטנה שתגרום לי
לחייך, את הדברים הקטנים שיגרמו לי קצת אושר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
You're everything
Everything for me
I love you

חלום
אקח עיפרון ואכתוב על הקיר
אכתוב מהלב, אכתוב על זה שיר

אהבה
יש לי כל כך הרבה דברים לומר
הרבה זיכרונות
הם עולים כשאני חושב עלייך
הם מציפים

ייסורים
אך דמעות ירדו והבכי לא הפסיק
בכיתי עכשיו בכי מחניק
שתיתי מהבכי שתיתי ושתיתי

בדידות
טוב לי בחדר, טוב לי לבד, כי רק אני מבין

געגוע
רוצה לברוח, רוצה לצעוק
רוצה חולשה לצרוח

בדידות
בלי דמעות, כי אני לא רוצה יותר לבכות
רק חיבוק אחד רציתי לבקש

געגוע
עכשיו בשמיים זה רק אני בינתיים
אנחנו כבר לא יחד אנחנו לא שניים

בדידות
מושיט אני את היד
לא רוצה עוד לבד

אולי כשאחזור אוכל להסביר
להסביר לכם מה עבר עליי
להסביר איפה הייתי כל השנים
ולמה רציתי לחזור


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
לפעמים קשה למצוא את המילים, והכנות יוצאת לי רק מול הדפים.
אין כמוך עוד בעולם, את מיוחדת יותר מכולם.
בלעדייך אין לי חיים ובשבילך אתן את החיים.

זכרונות
עשיתי חיים משוגעים. הצלחתי לשכוח מהכל. חייתי את הרגע ונהנתי
מכל רגע ורגע. הייתי עסוק בלטייל, לסוע לפסטיבלים, לראות
הופעות, להתחיל עם בנות, לבלות עם חברים, להיות ער עד אור
הבוקר. לחייך. אותה תקופה, תקופה יפה. רוצה להיות שם שוב.

יומן
אני יכול להסביר את הכאב בדרכים שונות לגמרי, אבל בסך הכל הכאב
הוא אותו כאב, אותו צער. הוא מדבר על אותו הדבר, על הבדידות
האינסופית, הכאב, הפחד הגדול שלי, להישאר לבד, שלא יאהבו אותי.




ואז יוצא אחד
המהנדסים מתא
השירותים, דופק
על דלת השירותים
שממול ואומר
"כרטיס בבקשה"


מפקד אכזרית
לשעבר, מקלקל
פואנטות בהווה,
והפעם בטכניון


תרומה לבמה





יוצר מס' 67830. בבמה מאז 11/5/06 11:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטייס של עצבות
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה