|
אולי נישקנו כל כך הרבה
כי עמוק ידענו שלא עתיד לכל
זה.
שלא טוב.
ונלפתנו והחזקנו וניתלנו
הכאבנו יותר
|
וכמו כאבי ראש קטנים
השכלנו להיות בשקט
ולהכאיב מאד
|
מי הנערה הזו שאף פעם לא בטוחה,
שמחיוך לא זהיר
בוכה
|
מיצתות אני
עם לימון
וקליפת בננה
|
|
|
אני רוצה נורא
להשאיר את חותמי
בעולם הקר
והמנוכר הזה.
וכנראה, שזה הכי
רחוק שאני
אגיע.
אחת שרוצה
שיזכרו אותה. |
|
