|
בעיניים קרות ומנופחות הוא מתח ידו - כאילו מחכה לאותו רטט
מצמרר שיכה, כאבו משכר כשל שורש שנתלש מן האדמה.מוחו קודר
ופורח, מחשבות על שאלות רבות ריצדו במוחו הפואטי, אותו אדם
מתוסכל שחש שהחברה סביבו לא העריכה אותו כראוי, לא מבפנים ולא
מבחוץ.
|
עיניים סוררות ליום חדש, הוא קם ממיטתו.
עוד תכריך ועוד כלימה, משתוקק הוא לצל אנוש מתוק ומר, לאותו
ניחוח שפג תוקפו.
|
שובל של דמעות שקופות כגון חיוור קוברות אותי, מתוך שום כלום.
אני הולך בתלם.
הישורון הזה, אינני תרמתי לו ואפילו מאומה לבנה אחת, ועודני
שלי, שליטת רודן!
אני הולך בתלם
|
חיי הם כמו החלון המשקיף מחדרי.
מרחוק, זמן תפיסה על חושית - תמונה מופשטת של סדר והיגיון, נוף
מעט כלאי, נוף מעט חשוך - אבל תמיד אחיד, חדגוני, מדשדש
לעבר... מורכבות עילאית הנסתרת מבינתי, כמו רעש דרוני הבוקע
מרמקולי מחשבי.
|
|
|
רואה מה שקורה,
לארי?!
זה מה שקורה
כשדופקים זר
בתחת, לארי!
זה מה שקורה!
כשדופקים!
זר!
בתחת!
נציג חברת "תודו
שזה נשמע יותר
טוב באנגלית" |
|
