|
איך אפשר להסביר לך שייני'קל?, הוא דומע
כמו מימד הזמן הזדחל לאחור
והביא אותו לאותו מעמד שוב...
|
אספתי את סייפני הבר
הרחתי אותם עמוקות
הטמעתי את ריח הבר עמוק בנשמה,
ויצאתי -
|
שותקים אברי הגוף - שתיקה רועמת
אומרים הכל...רק בשפה אחרת,
|
עדיין קולך כתמול שלשום
אותו הגעגוע -
אותה נימת קול מבעבעת
אותו זיכרון ימים מקופלים באיושת צלופן
|
אל תר - כאב מר
בחלוף רוחות ועשני מלחמה,
הנף תקוותך
ותהי לך לאוצר האוצר
|
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
