|
שברתי לה את הציפורניים הארוכות והשחורות האלה, וכססתי את העור
המתקלף שמסביב.
האמבולנס הגיע לאחר יממה, סחבו את דמותה חסרת התוכן, ביצעו
החייאה. שוק חשמלי, ועוד אחד בחזה, מזעזע אותה, מסביבה משפחה
מייבבת, פרצופיהם אינם מוכרים לי עוד, מישהו מחק את התווים.
|
אני כבר יודעת מה אהיה כשאגדל. כשאהיה גדולה אהיה מכונת תפירה.
|
התבוננתי בשקית, ובחפץ המשונה והמת שהיה בתוכה בפעם
האחרונה...שיניו היו חשופות וחדות...עיניו היו פקוחות בהבעה
מקובעת וניצוצן היפה אבד...זה כבר לא היה בילי שלי.
|
הוא לא היה מודע לכך, שבאותם הדקות תלמידים מדוכאים ניפצו את
כל המראות שהיו בביתו
|
לפעמים נערות בעלות גזרה דקה שהתייפחו מרה על כך שננטשו על ידי
איזה אחד, שאהב לראות אותן אוכלות בכפייה ירקות.
|
המילים שבקעו מפיו במהירות שיא מטורפת היו מלוות בטון מחריד
שנשמע כערבוביה של יללת חתול דרוס, דלת חורקת על ציריה, ניפוץ
וודקה לרסיסים ואף לחישתו המצמררת של המוות בכבודו ובעצמו.
|
לא ניתן לחשוב על דברים אחרים מלבד אותו הרגע הנכסף, שבו תשלח
ידייך לעברי ותחוש במגע אנושי.
|
כה יפה היא במותה. כה כעורה בחייה.
|
Now the fields are scorched
By synthetic chaos
All they breathe despair
We are out of air
|
את חושבת שלקיר היה אכפת?
והבובה, על המדף, אולי רק היא הבינה?
|
בוהה בך
הרבה מעבר לשתיקות
בוהה בך
ולא רואה דבר
|
זרימת היקום עומדת זקופה
אנכית אל מישור משכבי
|
רק אחד יכול היה להקשיב לי באמת
וחיכיתי לו בשקט.
|
אם אתם צעירים
ומחוברים אל המרכז הפנימי
|
זקנה בגוף נערה בתולה:
"משאלתי היחידה היא להתנתק"
מגע הזהב שוב נוקש בדלתה
פותחת הסף אל הצל השותק
|
הן רוצות אותי.
כולן.
מחכות לי בשדה ,
שמלותיהן הלבנות
מחליקות מהן ברוח
|
אינני יכולה להחזיק מעמד,
התמוטטה על הרצפה,
גופה רעד.
האובססיה שלה הפכה מפלצתית
חסרת מעצורים
חותכת כמו זכוכית.
|
היה היתה פעם ... ילדה
היא לא ידעה שהיא ילדה
|
הפה שלי צייתן מתוך ההינומה
קוראת למוות להפציע
מתחת לחופה
|
לעיתים הייתה פושטת מסיכה מעל עיניה,
שתי דמויות קורנות היו קודחות ברבדים
מקלפות באצילות ובעידון את השכבות
|
אהוביי הקדושים
שוב נשברתי, קמלה
על חרבה הנטוי
של אותה "אהבה"
|
ונעליה הבובתיות מתקשות
ככל שהן חובקות את ציפורניה המטופחות,
ואת כף רגלה המענגת,
מטפסות במעלה השקעים
|
פיטר אוהב לכרסם את הרציפים ולנגוס בחרטומי
ספינת קרבות
כשיבואו לקחתו אנשים מן המוסד
אל כלובי התפלצות הרקובות
|
כי מיום הלידה
תבוסתי הוכרעה
|
פתאום, כשאתה רואה את ההכל ניצב לפנייך (ומאחורייך ומצדדיך
ובתוכך, ובעצם אתה מכיל בתוכך את כל הצדדים) האמת מתגלה. האמת
הכה פשוטה, האמת היפיפיה. האמת שתמיד היתה שם, בך.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
-אתה שכן עם בוץ
בפה
-הא?!
-אתה שכן עם מלא
אדמה רטובה בפה
-מה??????
-תיזהר, אתה
עלול ליפול?!?!
-תגידי לי, את
לקחת סמים?!
לא לנהל שיחות
בתוכנת מסרים,
בעיצומו של לילה
ללא שינה. |
|
