|
 273571054 miu
יואן היה בדרכו אל ארץ הצפון, וכשיגיע, הוא ילך הישר לארמונו
הענקי של המלך, ומשם הישר אל המלך הגדול, ליאנג בכבודו ובעצמו,
שקרוב לוודאי יהיה מוקף בעשרות או אולי מאות שומרים, שברגע
שיינתן להם הסימן הכי קטן, ראשו וגופו כבר לא יהיו בקשר מתמיד
אחד עם השני כפי שנ
|
רק לאחר שליאור היה לגמרי לבדו בשוק הנטוש והמסריח, הוא החל
להוריד את מכנסיו בחיפוש אחר וריד שימושי כלשהו שעוד לא הספיק
להיקרש.
|
למרות שליאנג היה בטוח למדי שחזה נכונה את תוצאות המתקפה הקטנה
של דווי, הוא היה נרגש במידת מה כאשר תוך פחות מחצי יום לאחר
צאת צבאותיו, נפתחה דלת חדר הישיבות שבו נוכח.
|
"תזמיני אותי לבירה, ואעזור לך", אמר הזר.
"תעזור לי במה?" שאלה מופתעת.
"את אנושית. החיים שלך לא יכולים להיות מושלמים, חייבות להיות
לך בעיות כלשהן."
"ומה אם אכן חיי מושלמים ואני מאושרת?"
|
כל המצביאים עם אצבעות צלובות הם
וכל החיילים שכחו מטרתם.
|
רעש של דממה מציף כל לב אנוש
|
אף אחד לא קרא לו "המאיר"
וזאת למרות שתלה את עששיות הלילה, כל לילה.
כשהיה הולך, היה זה דרך החושך. אך כשחזר היה בה אור.
הוא תהה כל לילה, האם זאת בכלל אותה הדרך?
|
"ואם לא תרצה?"
"ארצה. אני מכיר אותך מספיק."
"המים דומים לשמיים. אני רוצה לעוף..." אמרה וקפצה למים.
|
|
|
אני לא טועה אף
פעם
פעם חשבתי
שטעיתי, וטעיתי |
|
