|
ילידת 87'. אוהבת לאהוב.
אופוריה סמיכה ומתקתקה, אפילו אוטופית-משהו, וכנגד כל
הסיכויים, אני שם. כל שאיפה נושאת אותי יותר ויותר למעלה. כמו
מדיטציה מודרכת, רק שהפעם הכל קיים גם במציאות.
|
היודניקית הזאת, שתמיד ישבה בצד עם הדיסקמן, או התבודדה מתחת
לעץ הברוש שמאחורי המחששה בהפסקות, הילדה הפשוטה הזאת, שאף פעם
לא התאפרה או התלבשה כמו שאר הבנות בשכבתה, זו שתמיד הדיפה ריח
של ים, חדרה לי עמוק לנשמה ולא רצתה לצאת.
|
|
|
הכי מלחיץ אותי
זה הרעשים
שהמקרר שלי
מוציא, בארבע
לפנות בוקר אני
שומע אותו מעכל
דברים, אני פוחד
שיום אחד כשאפתח
אותו להוציא חלב
לקפה הוא יבלע
אל תוך הרעש
המוזר שלו.
יוסי עמוס חזה,
שונא קפה,
תדיראן, ירקות
רקובים ורעשים
מוזרים שרק
מלחיצים במקום
לעזור. |
|
