|
אח לי רע
ימים יעידו
אח לי כאב
שנים יגידו.
|
בידיים שלך ולא מוגן
בידיים שלך ודבר לא הגיוני
בידיים שלך הכל מעורפל
בידיים שלך אני זה לא אני.
|
גן ילדים שמח קצת צוהל
באר מים אבן של שמן וסתם כד
פינה לט"ו בשבט עם הגננת יעל
מבט תמים עיניים סקרניות וכף יד.
|
גלינג גלינג שמח לי בלב
רואים שבכיתי פעם
גלינג גלינג צחוק אותי מסובב
מרגישים שבפנים זה עצוב.
|
אף פעם לא שיקרתי
הכל היה אמת
|
געשה לי ארץ
הבטתי משתומם
הרים לא דיברו
|
בתוכי את
זורמת בעורקיי
בי את שטה מתחת לעורי
הבל פי רושם את שמך
|
אהבות כמו אבהות כמו אמהות
היא איתך באשר תלך
|
נחשית שכמותך
עוד בגדיים עלייך
|
נכנעתי קחי אותי
כאילו הייתי פעם גיבור
נכנעתי אני כבר לא מחליט
כאילו פעם יכולתי משהו לבחור.
|
נשיקת ארץ ישראל
נשיקת המאמין לרגב בהרים
נשיקת ארץ ישראל
נשיקת הלוחם עת כבו הכוכבים.
|
כמעט אוהב ממש קרוב
שורשים גזע אילן וענף
קרוב אך נסתר עמוק עמוק
העלים יודעים רוח אהבתי.
|
מחכה לעצמי
ממתין לטוב
ממתין לצעד קטן
לאור שיתגלה
|
ממתין לעצמי
אימא שלי לא תגיע יותר
|
מסתכלת על עצמה
מאשימה רק אותי
|
מצחיקה אחת זה בלי כוונה
בכלל לא רציתי סתם קרצתי קריצה
מצחיקה אחת מי מכיר ברגשות
אצלי זה ספונטני בלי כל כוונות.
|
סוף שנה תמיד זה מגיע לקצה
אף פעם לא רואים מה התחיל
רואים ביחד את הסוף ולא נוגעים
מי בכלל יכול לספור התחלות.
|
פססס פסס זה אני
שם למעלה מהצד הנכון
טררר טררר את שומעת
זה מוכר ומחריש אוזנים.
|
תני לי לבכות
להזיל דמעה
להיות עצוב
להרגיש מחנק.
|
תפקיד לאביר ומגן אין לו
ראש נוצה וחרב כמו במחזה
|
היי לי את כזאת
תמירה עומדת איתן
שערייך גולש סדור על כתפיים
חלק מבריק וקצוותיו תלתל
|
הכי שווה שהלב פועם
כך יודעים שהכיוון נכון
שומעים קולות עמומים קרובים
|
ראיתי מאה אנשים
כולם היו לפני
ראיתי מאה פרצופים
היה להם פנים דומים.
|
26 צמוד צמוד
ביחד המון ביחד
|
The Nation Knew the Shield Patch
David, Jacob, Israel-facing the human oppressor
The nation knew the liberty flag
All the names were gathered to make a state.
|
אביב הגיע כאילו לא בא
עוד לא נפרד מחורף קיצי
פרחים גבו ראש הפיצו ריח וצוף
הזכירו לכול שאדמה קמה משנתה
|
אדם בתוך עולם נוצר
גבול בינה הוא צר
כסות כחול עגול עוטפת
נים לו נים בלאט חושבת.
|
אדם צריך להיות עם לב
לבעוט זה קל אבל כואב
אדם צריך גם טיפה לוותר
לשמוע להקשיב גם לאחר
|
ארוכה כמו צל של אלון בודד על אי שסובב אותו כחול,
ואני מביט בך קוטפת רגבים של חול מתל מזדקר,
מפוררת בין אצבעותיים את הגוש שמזרים נחלים דקיקים של חול
לכיונים שונים.
|
חודרת בקלות כרוח שובבה
שוכנת ממתינה לשעתה
מתעוררת בלי כל התראה
מכה בך מכה בחוזקה.
|
כייף חיים תודו שחיכיתם
לכם הכל אבל מילים חסרות
המרחב האדיר הדמעה שבכיתם
הצליל ועתה, המילים אוהבות .
|
כמה אני אוהב
תוגתך תשקול
אוהב.
|
אבל אני אנסה
כמו כולם
עם כולם?
כן
|
אחרי ליל סדר כמעט כולם הולכים
אחרי כוסית רביעית כולנו תשושים
אליהו הנביא לו השארנו דלת פתוחה
הגיע אולי אבל לא ראינו שום תזוזה.
|
מילה אחת קסום לי עולמי
ואת כי ידעת את הטון והרוח
תו ואות צעד ונקישת לבי
ספרת איושת עפעף ללא נוח.
|
אין מוצא ורואים את הדרך
פסי הרחוב דהויים
שלטים נעקרו ערומה הצומת
דרכים רבות נותרנו אבודים.
|
אישה את לי
לי את אישה
אישה לי את
את לי אישה
|
מכנס קצר שיער פזור
כתם על יד דביקה
פגשתי
אל אמר שמה
|
כדורים של עופרת
כדורים של ברזל
אש מלחמה לוהטת
תפילות לאל
|
אל תגעי בי
ולו באצבע אחת
אל תתקרבי אלי
ולו בצעד אחד .
|
אל תוסיפי
אפילו מילה
מבט אחד
די מספיק
|
אמרה לי הישאר
אני לא מבטיחה
|
אמרתי לך שאמרתי אמת
שתמיד תמיד אני אשכח
אמרתי לך הכל אצלי ממש כמו מת
גבר חושב גבר אישה לוקח.
|
היא גדולה ממני
תמיד תהיה
תמיד
|
מתגלגל לאן שתפנה רוח
לא מבין מהי הדרך
לא רואה
נעלם ממני
מביט שוב .
|
מתגלגל לאן שתפנה רוח
לא מבין מהי הדרך
לא רואה
נעלם ממני
מביט שוב .
|
אפשר להתחיל לבכות?
אפשר עוד פעם לראות?
אפשר להזיל דמעה?.
אפשר לומר סליחה?
|
צעקת אמרת לחשת כתבת
ואז לפתע ככה סתם נעלמת
אמנם משקלך נוצה שווייך קארט
לי אוצר פנינים ספיר ולב רך
|
כוכב מאיר אור של זריחות
במערב ממתינה לה שקיעה
בצפון רוח סובבת סערה
בדרום עולה ריח הכלניות.
|
את ממש לא יודעת
דבר חצי דבר
מרימה גבה זורקת תלתל שובב
סוד נמצא לידך
|
באי שלי שקט
כמו מפל עלה שלכת
באי שלי רועש
כמו גל בשולי חוף
|
בנשיקתך עצמתי עיניים
קלות רואות חלום
בנשיקתך רכותיי נעו
סימנו טעמם של חיים.
|
בסך הכל מי אני
צללית קלילה נעה בחלל
בסך הכל מי אני
אולי גוש חול או אבן לבנה.
|
בעיקר מחבק את עצמי,
לומד להכיר נשימה אחת מוזרה
נוגע במקום חבוי מתחת לעור
מביט חש בדמעה שאצה לה דרכה
|
ברחוב שלי יש סמטה
פינת רחוב או פנס
|
גורל לו לאדם
מי מתכנן
צופה מרחוק
ראות קשה.
|
געגוע קרוב חשים מיד
וזה קרוב
געגוע נוגע קצת מכאיב
ואתה דומע.
|
יום אחד דעי לך את
לא תמיד ליבי קראת ידעת
תביטי על עצמך בתמיהה
הוא נעלם כמו שמש שקיעה.
|
הכל נראה אחרת
וחבל
לו היה
קצת
|
אדלה לך מי אהבה מבאר
עינייך יאירו שערך יסתמר
|
משועבדים לכאב ממנו אנחנו מפיקים הנאה
אוהב אותך
ככה כמו שאת
|
כמהתי לאושר הוורוד
חפצתי ברכיים קלות
עכשיו חיי סורג
כל דרכי הנחלשלות.
|
האם פה כמו שם
אותה דקה
האם פה כמו שם
קרן אור יום או חשיכה.
|
עכשיו כשאני כזה
ואת לידי
האם תדאגי לי
תמיד ולעולם
|
האמיתית שלי כמו צל אישי
האמיתית שלי זהות דגל ונשמה
|
למה אני כמו שאני
אני בעצמי ומביט באני
אני שלי או שלי הוא האני
ואיך ידעתי מי אני בכלל.
|
צלם דמותך נותרה בעיני
מכלל דיבורך נרעד בשפתותיי
הצחוק המשובב, למראה כל חיי
אחד מרעיי, אחד מאחיי.
|
עברה לה אחת במקרה היא הגברת
כפתור נעלה השמיטה אדרת
שרוך המגף צץ מעל הברך
הנה לה כתבתי לא מחברת אלא כרך
|
רחוק נעלם ברור
הריח כבר קרוב
הברק שבעיניים
סיפורים שסופרו.
|
הושיטי יד
את לא רחוקה
לעתים התגלית
הופעת כלהבה.
|
החודש לא כתבתי דבר
נעלמו האותיות
השורות לא נסללו
כמו פח ריק ומהדהד.
|
מה יפה החוף וגליו הלבנים
לעולם אין גל דומה לחברו
לעתים נדמה ששם רחוק במעמקים
גל השייך לך ורק לך חוזר ונושק לחוף.
|
החשוב שיש קיר
שיש משוב שישנה חזרה
שמרגישים ממש רוח ליד התנוך
שהעין קולטת האך מריח מהירות
|
הו כמה אני יודע
מעט וזה הרבה
רואה ממש מולי
ומחסיר את החשוב.
|
אלייך נפשי ערגה
פניי חשקו גון עורך
|
מביט בחלל
תר אחר קצה חוט
עמוק במעמקים
חש את היתמות.
|
המשחק כולם משתתפים
אף אחד לא מתחמק
|
הסירי הכל
בארבע רוחות שמים
חשפי תווי גופך
צל קו ישר עגול.
|
לום נבט בסלע הטרשים
טל נטף אל רגב שכן
אחז יצר זרוע מפולפלת
לחש כאן אני יבוא עוד היום
|
גלגל על העגלת
פיז'מה כחולה
הלכה לה גברת
בריצה משם חלפה
|
ברעם אותם קולות חשתי
באורן של פצצות
|
הצילו מי שומע
נהדר להיות בחוף מרוחק
הצילו אין כל קשר
נשארתי לבד זמן שנמחק.
|
רוצה שיר עם פרח אדום
שיר עם אהבה וצבע כחול
רוצה שיר עם התחלה בלי סוף
שיר שבעוד רגע הכול יכול לקרות.
|
הרגע השקט
מבהיל
הרגע שמגיע
מבוהל.
|
הריקוד איתך חייב בו כינור
|
רק שמביטים לאחור חשים
בזמן
רק שסופרים למרחוק
יודעים שאנחנו כאן.
|
ההווה הוא תחנת המתנה של העתיד
העתיד הוא המשכו של העבר
העבר הוא הבזק אור שנעלם
העתיד הוא הכי מופלא
|
זה קשה
רק אם חושבים על זה
זה כואב
רק אם חולמים על זה .
|
ולא אחד מחבק
הכול מלא וממש ריק
אין תנועה משב של אהבה
הכול כאן רועש ממש דממה
|
ולא אחד מחבק
הכול מלא וממש ריק
אין תנועה משב של אהבה
הכול כאן רועש ממש דממה
|
ומחר לא כמו היום
אולי לא יהיו כוכבים
ומחר לא כמו כל היום
בו אחזנו בטירוף כמו אוהבים.
|
זה היה מהיר
כחלום באשמורת
יד לוחצת ושפתיים רכות
|
חבי לי מרגן
שאלי לי מרגועך
סומל לוני רוג בן
שלוותך לי רוח חרישית
מיתתן לביץ חר גון
שאלתי מנוחה איני יודע
שואליץ צומר חיותיים.
מבטך לי מרגוע שבעתיים.
|
חיבוק חיבוק אחד
אחד לכל צרה שלא תבוא
חיבוק חזק.
|
חיבוק רק להאנח
הכל נדבק נצמד
כאילו הגוף ברגע למד
כאילו כל פרק מיד התמתח.
|
ואפילו חלום, שום קול
אין תמונה
זיכרון, חד כתער
ואת נעלמה
|
חשוב לדעת חשוב לזכור
דפים עפים ברוח וחול נאסף להר
חשוב לדעת חשוב לזכור
טיולים הם רבים טיולך תמיד יהיה קצר.
|
כואב בך כך עולם ואיש
כואב בך סר תום וחן
|
כואב ממול זה נוגע
מעטים מרגישים
|
ככה זה עובד
מתחילים
תחילה בודקים
רואים שאפשר
|
כלוא ואין סורג
קורים עוטפים את העור
סגור מרחב לפנים
מלח דמעות יבשו.
|
ישנו מקום נסתר מוחבא
קטן גדול הוא במידותיו
והוא לך בראש מחשבותיו
תלמד לחיות איתו ולמות.
|
כמעט זה היה קרוב
כמעט הגעתי
כמעט נגעתי
חבל היה זה כמעט.
|
כשהולכים לישון
זה ללכת לרחוב שאינך רואה את עיקולו
טועה ברחוב לא מוכר מזהה את הסימנים
הכביש הוא זה שנע ואנחנו עומדים
|
כשכואב זה כואב
מרגיש
כשכואב זה כואב
צובט.
|
כתובתי כאן לבטח תמצא
אין סימן לך זה ברור
כתובתי כאן הכל כמו שהיה
אל תשאל צעד הישר לביתי.
|
למה לא נופלת לה דמעה
מותירה שביל מנצנץ ישר רטוב
מתוק שלי אני אוהבת אותך.
למה לא נופלת אנחה
|
עבד ללבן
לבן הארמי
עבד ללבן
יעקב אבי.
|
נרדמה היד המקישה
נואש לא אמרתי
חלום חלמתי אהובה
מפתן דלתך ידעת
|
לי חברים שניים ועוד אחד
האחת שם השני קרוב
לי חברים שומעים כאן היטב
מי יודע איך אותם לספור .
|
קפה שולחן חוצץ
נר נאבק בלהבה מתכווץ
ג'אז מרמקול בוקע
מביט בך ויודע.
|
למדוד בדידות זה כמו מטר רץ
|
של מי התכלת והים הכחול
של כל השחפים
של מי המים העמוקים
של כל הספינות והדגים
|
מי ייתן ואוכל לשבור את הדממה
מי ייתן ואשברה לצללים
מי ייתן ואוכל לעמוד מולה
בתזמורת שלמה מאה נגנים.
|
מבט מול עצמך
כךאני נראה
מבט אל התוך הנגלה
הנסתר והגלוי ממך.
|
ידע עם טלאי מגן
דוד יעקב ישראל וצורר אנוש
ידע עם דגל חרות
|
מתגעגע מה זה מתגעגע
לימים ההם
ימים שהיו קשים
היום הם אחרת.
|
מה כבר בוקר
שום קרן או טל
מה כבר חורף
אפילו טיפה על רגב יבש.
|
מה כבר סיימנו
את אורזת
נגמר חלף עוזבת
מקופלת קושרת נועלת
|
מה כל אחד רוצה
אחר מה מבקש
שני מה הוא דורש
וההוא מה הוא מחפש.
|
מה רצית ולא קיבלת
נשאר לי רק מעט
הבטת הבנתי ולקחת
לי מספיק רק המבט.
|
לא אמרת חסכת במילים
אחת לא אמרת
ידעתי הבנתי חשתי
הנה אני לפניך.
|
מותר לשאול
עייפתי מתשובות
|
זה נוגע במקומות
אינך יודע היכן
|
מי יודע לספור טיפות גשם בחורף
למיין עלי שלכת בסתיו
למדוד חומו של יום בקיץ
לכלוא ריח שקדייה באביב
|
תני לכתוב לך שיר עם שורות
שיר שיספר אלו דלתות
[הצלחת להציץ לפגוע קלות
נפש רכה המון מחשבות
|
ממול ממש ממולך מול
תראה אותה
גלויה לא נסתרת
עדין לא שלך.
|
עכשיו ולא יום אחד מאוחר
מהיום ארבעעם וארבע שנים קרוב כמו מחר
|
מסתירה מגלה חושקת כמו נחש
עיניים יוקדות שפתיים של דבש
|
תלחץ כווץ עיניים
תתרכז
עמוד זקוף
הבט.
|
כמו עלי כותרת הממתינות לשאיבת צוף החיים
מסע הדבורה אל בית החיים
חלת הדבש
תא אחר תא
|
מתי תקלפי עור ואור יחשוף סודותייך
|
מפונים קיצונים ומפנים כמו שתי אבני שפה
|
עומד לבד בשממת הזמן
דמעה ניגרת חורצת שביל
הלב פועם כמו שעון ישן
משעמם.
|
משק כנפה ליבנה בתכול
חלף הרוח בינות העבים
|
בין מילה למילה
אתך ראינו אור וזריחה
בין משפט למשפט
חשנו בך חום ואהבה.
|
נהי ודמעה כמראת אלף פרצופים
|
כשגוזל קטן, איתך גדל
מעופכם הראשון איתך עושה
|
נפרדתי ואת כאן
ממרחק בך מביט
אצלך קרוב הכי
אני ואת כבר לא אצלי.
|
נפש לא ידעה מנוח
נעה שם הרחק משאון
וריקה! אין בה און
עצב אין בה רון.
|
משם רואים גבעה צלע הר
תמר הניב עסיס ישראלי
שבילים כמו מפת מבוכים
שם תמצא את נקודת ההתחלה.
|
בן זנונים מטונף חסר תקנה
מנוול, פושע, בן זונת רחוב
אדיוט, טמבל, מטומטם טיפש
עכברוש, חמור גרם, סוס קר
|
ספסל מעץ צבוע בחום
שרוי בפינה ירוקה ושקטה
שומר סוד אומר לא כלום
נאנח מחייך לצמרת עץ הצפצפה.
|
עוד מלחמה מה חדש
מחבלת מסתובבת מחפשת נשמות
טיל סורי מוצא מנוח בבית מרוחק
צימר נותר בודד עם ארוחת בוקר נפלאה.
|
עייפתי מלוא המרץ
מנוחתי סערה בחלומות
|
חשפתי ערגתי בשירי
נכלמתי מאון החסר בליבי
ראיתיך מקרוב
ליבי פעם ממרחקים.
|
לאט לאט הן פוגשות את הצוף
מקום חבוי נסתר לו
קול מייבב זע לו הגוף
מתנשם וממשיך ללא היסוס.
|
שלם פדה מסור והגש
שלח התקן מסור והענק
אסוף הכול כל מה שיש
בחר באמת הסר כל ספק
|
פסים לה ויש בה חיה
גופה מיתמר אופקית
|
בקשה לי אליך ידיד
כתוב מילה כתוב לי שיר
ספר בשורה חרוז ומלל
חיי בטוב או חיי בסבל
|
פרחים ולך יהיה זה סוד
אמרתי
אוהבים ולך מלאי הוד
חשבתי.
|
דמעה זולגת לה
והיא שקטה
אחד לא מבחין
חורשת לה תלם.
|
פתחי את הספר חלפי על הכריכה
נסי ללמוד את המבוא
|
ירוק תמיד יביט כירוק
בטבע
כחול ישקיף משמיים
בים
|
צוהלת היא קרני אור מולה
חיבוק חלש רך כמו לא נוגע
|
צוחק לא צוחק
לידך הבל הוא אמת
צוחק לא צוחק
לידך הכל חי לא מת
|
צחוק לו דימעה בנתיב חרוש תלמים
צחוק רועם חרישי כמו עלה שלכת צהוב
|
קר לי ואינך מבין
דבר וחצי דבר
|
קשה לנשום הנחיריים כמערות
ארכובות העיניים כארובות מתמרות
קשה להסתיר את הלב והפעימות
הלחי רוטטת שיניים נiקשות ומעט רוק.
|
עוטפת את השמיים
מביטה מכל כיוון
קרן שמש טיפה של מים
מביט בך שר זה הניגון.
|
מסדרון אחד רשם את החיוך הנצחי
לכולם חיוכך יירשם לעד
קולך בכותלי האולפנים
בכיסא ממול בשולחן הסמוך
טפיחה חברית לחיצת יד אוהבת
מילה טובה רוח החברית.
|
האחת שם השני קרוב
לי חברים שומעים כפליים
מי יודע איך אותם לספור?
האחד לי רע חבר אח שנים
|
רציתי לספר לך
אדניות של פרחים
עץ תות בתפרחת
|
רצית לך שיר
שורה לחן ופזמון
|
שומע אותך
צל של עץ תמיר
שומע אותך
ריח של נרקיס צהוב.
|
כשאתה כותב שורה על עצמך
אתה מקרב עצמך ללא נודע
ככל שהרבת במילים
מתרחק אתה מעצמך ימים ושנים
|
האמיתית שלי כמו צל אישי
האמיתית שלי זהות דגל ונשמה
האמיתית שלי גאווה עיניים יוקדות
האמיתית שלי אנחת רווחה טעם החיים.
|
שיר מצוי לך מתנה
שורות שם מרצדות
|
כמעט מגיע לחלק התחתון
נושק חורך את תחתית השלי
מאיים מותיר אותך עירום
מגלף את העור העדין שמכסה.
|
מכאובי לי השארתי בלבי
עוויות פניי הסתרתי
|
שמור אותי אתה רואה הכול
שמור שאדע ללכת בשביל הנכון
|
אם שמיים הם אויר
עננים רוחות וגשם
אם שמיים הם כחול
וצבעים של קשת.
|
לילה תחילת שנה
כוכבים בסוד כמוס
עלטה אויר צח
צרצר צורם שקט מסביב
|
שקט-מביט ממול ושותק
שקט-סובב עוטף מחניק
שקט-מסתורי לפעמים מרתק
שקט-מחיה לפעמים ממית.
|
תולשת שובל רזי כוכבים
מורטת הד מדפנות הרים
מסירה קליפת עצי גבהים
ונחה
|
תוסיפי לי שם
שם של אהבה
תוסיפי לי שם
שם של חיבה
|
תחליטי, תחליטי כבר
נמאס להיות לבד
|
אולי תפסיקו את ההרג הזה
את הדם את ההרס את המכוער
|
באמת אראה אותך כשניפרד
האם תהיי שלי עד לפעם הבאה?
האם הלב יצליח לחוש גם הפעם כשניפרד?
ומה נאמר האחד לשני בשניה האחרונה?
|
הפסקת אש
מי בכלל רואה מכאן
|
יותר נמוך מעצמי
הכי קרוב לאיך שבאמת,
יותר נמוך מעצמי
אין טיפת שקר בחלל.
|
כה תרשמו לכם ועדיף שתזכרו את
הצחוק
ככה תרשמו לכם ורצוי להיות עם
המובן.
|
תמיד ידעתי שצעד אחד של
: מסע
יתחיל בשביל רחב מתפתל ואופק
רחוק
תמיד חשבתי שאדע לספור את
הדקות
|
The Kabala says that we are the Godly creators and therefore
fully responsible for all
|
פיטר פאלק, מורה להיסטוריה, בן 53, תושב סמרוויל, גרוש, מפוטר
מעבודתו ונקלע לעיר אביריברטאון במסגרת מסעו לחיפוש התחלה
חדשה. התושבים באביריברטאון חיים בלי להשתמש בכסף.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
-כמה פעמים ספרת
עד עשר?
-המון.
-וקרה משהו?
-שום דבר.
ראיון עם הסופר
עד עשר. |
|
