|
 
היא כותבת על דפים כבר שנים מעולם לא חשפה עבודתה,
הגיע הזמן אמרה ומצאה דרך זו לבטא את עולמה ההזוי
מתוך מוחה הקודח. סוף סוף ...נסה/י לצלול לתוכה
כפית מספרת
פעם הייתי במסיבה
אצלו בגינה
|
מושיטה שתי ידיים
ממששת
חופרת מפלסת
מסתכלת
|
אמרי דברי שבח
הללי
בכל חפץ נשמה
הוא מקשיב
|
הושיטי ידך ממשי
העלם לפניך נסי
|
יש לחצים
יש משיכה
מה יותר
|
יושב שם למעלה משקיף על החיים
משחק בפאזל
|
סף הגבול שקוף
סף הגבול
קרוב אליי
|
מנסה להחליט
למי היא שייכת
מנסה לבדוק
היכן יציב
|
עולה עשן בסביבה
פיתוי קיים פה
|
שפתיו כאילו אומרות שירה
הוא
יושב מולי
משלב רגליו
|
סוף סוף הגעתי להבנה,
לדאוג גם לעצמי.
להאיר לעצמי את...
|
האנדרנלין משתולל פה
אין פינה שהוא דילג
|
אהבה סתם מילה
אילו היה בה אמת מוחלטת...
|
הבועה התרחבה
מישהו נכנס לתוכה
|
אהבה היא חיה טורפת
היא משמידה כל חלקה
היא משאירה אותי
|
אהבתי את מבט עיניך...
כמו ספר פתוח.
|
אילו יכולתי להביע משאלה
אילו יכולתי לומר עוד מילה
|
וזה מתחיל להיות מסוכן
שמולך עומד אדם
שמרגיש
|
אתה שם אני קוראת לך
אמרו לי לא לבקש כלום לעצמי
|
בפעם השלישית, הוא הבין שהוא לבד.
|
יפה מראה, יפה צורה...
גופך המלא עוצר תנועותיו...
|
אני עוקבת אחריה
תוהה לאן תגיע
האם הסימן
|
הריח באויר משכר,
הפריחה גורמת להיי
|
ואתה בראש הנהנת
ןבפה מלא אישרת
אמת אכן אמת.
|
הוא יושב ללא נוע
על כיסא נדנדה
|
הזמן חלף
המוח ריק
אין פה אף אחד לשאול
אין פה אף אחד להעביר
|
חזרתי והוא לא כשהיה משהו בפנים...
|
אני יודעת
שהחיים יפים
שיכולים לקרות פה
עוד המון דברים ...
|
הלב נשבר,
זו מליצה שכוחה.
|
אני מסתכלת במראה
ולו בכאילו
ושואלת אותי...
|
פה למטה
אני נמצאת
והיא עונה לי
|
שוב משחק בי
מסתכלת בו
רואה ויודעת
|
הוא צועד לאיטו
כאילו יודע יעדו
רגל רודפת רגל
|
ראשי עגול ואולי אליפיסי
בכל מקרה מקומו מאד ספציפי
אבל למה אני צריכה
לדעת שהוא קיים
|
כשבשמיים יש עננים
חיוך הם מרמזים
|
תגיד פעם רצית לאהוב?
אהבת!
את מי?
מתי? ולכמה זמן? זה הווה זה עבר?...
|
המבט קרב אותנו לאיטו.
גוף לגוף
|
לא דיברנו כבר הרבה זמן
לא נפגשנו מזה זמן
ואהבה
|
לפעמים אני שואלת
אם זאת אני?
החיוך והצחוק המתגלגל...
|
עקבתי אחריו מהיותי ילדה
קולו ליווה אותי לאורך שנים
להצגותיו
|
יושבת בתוך העננים
צופה למטה
|
יש, לי ,
לי, שי.
יש לי
פינה משלי,
פינה קטנה באמצע הגינה,
|
נמצאת בתוך בועה של אהבה
חיה בתוכה
צפה בה...
|
חיפשתי מילים בתוכי
להקל ולו במעט מכאבך.
|
כשהלב נשבר לרסיסים
הוא לא יחזור להיות
|
להסתכל לתוך הלב
זה לא דבר פשוט
להתחבר לכל, מבלי להתחבא...
|
אהבות...
אם אמשיך הרי יהיה לזה סוף.
וכמו שאני אומרת לאהוב,
זה להיות אחרת
|
מתונות היא צועדת, מ ת ק ד מ ת
מתונות היא חושבת, מ ה ר ה ר ת
מתונות הן
|
לו הייתי דג
הייתי טועמת גם פה וגם שם
|
לתפארת מדינתנו,
כל כך הרבה יש לומר,
כל הרבה יש לכתוב
והספקנו כה
|
הרגש וההגיון רבים.
אני סרתי הצידה
|
מחשבות טובות מביאות מחשבות טובות
אז הפעם מחשבה טובה לחיים טובים
|
כדי ליצור קשר
אמיתי חם ואוהב
מלחמה היא...
|
תנועות גופך הפנטו אותי
כל גופך נע
|
משאלות הלב
נאמרות אי שם
משאלות הלב נלחשות...
|
אותך קיבלתי במתנה
הלב רועד
מרימה את העיניים לשמיים
ומודה
|
אין סדר שם בבמה
פוחדת
ל ש מ ו ע
|
הנשמה מסתתרת
רוצה להיות ראשונה
הנשמה מתחבאת...
|
משנים ויוצרים עקבות כסימנים חדשים
יוצרים השפעות
הדים נשמעים
משפיעים
|
הליכתך הייתה כמו משב הרוח
מראה פניך, היה מנותק
|
המחשב ואנחנו
לראות את העניים
זה מה שחסר היום
|
עינייך מבריקות
קרני רנטגן סוקרות את...
|
הדים נשמעים בתוך מוחי,
הם מכאיבים, הם מכים בי בלי הרף
נוגעים בנקודות אי שם.
|
מי הוא אשר
מעביר לך
כמה אתה לא!
|
הפנים לבנות
העיניים מנותקות
|
לפעמים הלב בוכה
והפנים מחייכות...
|
...האם אפשר גם קצת אחרת
לכאוב, ולצחוק,
לשים את הכל...
|
ראי אני אומרת
מי נמצא שם למעלה?
|
הן הפכו לשני בלונים משונים
עם לק על הציפורניים
ופצע קטן שפתאום מכאיב.
|
כל כך התאהבה נפשי
שנשמתי כאבה.
|
שאני שמחה שאני קיימת
שאני פה
ואני מרגישה...
|
גופי רוטט, והכל מסביב דומם ושקט
מהומה מתרחשת
|
הלא נודע ממתין
שקט
הוא מאזין...
|
כל כך קל לה לנפש
היא מעלה משאלות
|
תמימות זו איוולת?
אני שואלת.
|
והדמעות זולגות מעצמן
הן יורדות ואין לי שליטה עליהן
כן זה נכון
לא קראתיו בשמו, בנוכחותו
|
מי ראה את הכוס המלאה?
מי שמע מה יש בכוס המלאה?
אני, ואתה וגם הוא והיא.
|
אל הארכיון האישי (24 יצירות מאורכבות)
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
