[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תמיר נעים
דיוויד לינץ'!!!
קנקן

ICQ 239671652 239671652
אל היוצרים המוערכים על ידי תמיר נעיםאל היוצרים המעריכים את תמיר נעים
כל המוסיף גורע....




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היו שם יצורים מוזרים ומדהימים שם למטה, בעומק.
אל מול יצורים גדולים, אגרסיביים ומלאי שיניים חדות, ניצבו
יצורים קטנים, עדינים ושמימיים. היצורים הקטנים זהרו באור
חיוור והאירו את החשכה.

הוא קם ובדק בקערת הקפה, היא הייתה שחורה.
הוא יצא החוצה וראה את בעל הכנף, אותו בעל כנף שבא לבקר אותו
גם אתמול.

אני נוסע באוטו, פאק!, היא עזבה אותי ואני נוסע באוטו!, אני לא
יודע לאן אני נוסע, או לאיזו מטרה, פשוט הרגשתי דחף עז לנסוע,
אז נסעתי.
איך שהיא טרקה את הדלת, ניגשתי לשולחן, לקחתי את המפתחות
ונסעתי.

הנווד רחרח את האיש מכף רגל ועד ראש, משהו נראה לו לא בסדר,
הוא הניח על הארץ תפוח אדום ונעלם.

כן, אכן הצגת המאה! זה הלך כל יום שלישי ושביעי בשעה שבע
ארבעים ושבע לראות את אותה הופעה מרשימה, זה לא יכל בלי זה, זה
נתן לזה משמעות מסויימת בחיים, קצת בריחה מהמציאות המטורפת
שעוברת על זה כל יום.

ומכל מקום כנהרות צבעוניים לביתו של מר ארנבי זרמו, בשיירות
ארוכות ארוכות צעדו!, ממזרח ועד מערב! מצפון ועד דרום!, לא היה
מקום ממנו לא יצאו!, מגבוה עד נמוך, משמן עד ורזה! באותו יום
לא היה הבדל בין כזה לכזה! וכך שהם כולם מאוחדים והשמש למעלה
זורחת, המשיכו...

כאשר התעוררה היא חשה מעין בחילה, מטפחות צבעוניות החלו להשלף
מפיה, אחת אחרי השניה, הן פשוט לא הפסיקו לצאת.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אף פעם לא חשבתי שאני מסוגל לדבר כזה.
אף פעם לא חשבתי שדווקא לי זה יקרה.
אף פעם, ובכל זאת...

שמיים?! אדמה?! אימה, מוזיקה? צליל? טבע, עצים? פחמן, חמצן?
יצורים? שרשרת המזון?פחד? מחלות? כתיבה? שלטון?, אנרכיה?
גישה?, תאוריה? פניה? דרך? הוכחה? אידיאולוגיה? סוציאליזם,
קומוניזם, פאשיזם? פרויד? איינשטיין? פתרון? בעיה? רגשות,
תחושות? חיבה,


לרשימת יצירות המחזה החדשות
אבסורד
(במה ריקה, ארבעה אנשים עומדים בצללים אחד ליד השני,כולם
לבושים באותם בגדים, מכנסיים שחורות וחולצה לבנה איש ב' יוצא
ומתחיל להתהלך בחדר)
איש ב': (תוך כדי הליכה הלוך ושוב בחדר) אני לא יודע ( בחוסר
אונים).




אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.




יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 28285. בבמה מאז 17/11/03 2:40

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתמיר נעים
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה