|
ציפייה -
כמו מצמוץ נפקח
אל עיניים רכות,
כמו האטמוספירה החמימה של עורך
בכף היד הנשלחת ללטף.
|
את קו אורך,
תחילתו בליבי
וסופו בסנגל
או בכל מקום אחר בו לא ביקרתי
ולא אבקר.
|
בשירים אתה נותר יפה
כפי שהיית
לרגעים
ובין בשורות קצרות
|
אני רוצה להאמין לדברייך,
אבל עינייך ברשף מילותיהן
הדוממות,
מבערות את הספק המנחם.
|
היו אלו הנסיבות
ששילחו אותם
איש לדרכו ואישה לדרכה.
|
במקום לדבר
וכבר כשראה בה הכול,
כשהבין,
וכבר לא היה יכול
|
פתאום
את מתערסלת בראשי
בקו מסולסל
כמו חיבוק מעורטל
מעבר למילים.
|
פעם, אהבה גדולה
חצתה את חיי לשניים.
ולא כמו עמיחי,
שני חלקי חיי המשיכו להתפתל
כשני חלקיו של נחש קטוע
המסרב למות.
|
לא עצרתי לרגע
ובלהט תשוקתי הבודדה
הממהרת
קרעתי גם את כל הוילונות
|
רק מטייל לי ברחבי הגוף:
כאן רגליים שלצדך לא יצעדו,
והנה ידיים שאת עורך לא ילטפו
ועיניים שבמבטך לא ישקעו.
מסלול סובב לב
מבלי להיכנס.
|
אני יכול להרגיש בך
קרבה אלי כמו בזיכרון ישן
ומתרחקת
כמו במציאות המוכרת,
תנועת מטוטלת של שלוש אחר חצות.
|
כל הדברים באים
אל סופם
שלהם
ולא של אחרים.
|
ממך
אלך
בהבזק קצר
של אור מסנוור
|
התיעוב הזמני שאני חש כעת
למגע גופך המיוזע
להבל פיך החם,
אינו אלא גורם נוסף המניע
|
אני מנסה לשמר לי
אותך
בין טורי השירים,
לשזור את המגע המתלטף
במילים
|
הייתה זו הטובה שבשניות. רק אחת,
בה לא היה בך דבר זולתך
|
אני זוכר זאת היטב -
איך בזמן האהבה
בערה האש שבעינייך,
ולא תמיד
בלהט אוהבים.
|
|
|
כשהייתי
אינסטלטור של
מפורסמים,
חשבתי שזה יביא
לי את התהילה.
הייתי שר למתי
כספי באמבטיה
החלפתי לו
פקוננג) סיפרתי
לטוביה
צפיר בדיחות
(סתימה בביוב
במטבח)
אפילו רקדתי אצל
אניטה פללי
בסלון
(התקנתי לה את
הברזים שהיא
קנתה
באיסטנבול, בטח
קנתה).
לא עזר.
יעקב פופק
מתוודה. |
|
