|
אל ראש שמחתי,
וכי מה את וכי מה אני ---
פחדיי העזים ביותר.
עצמותיי שלי הן וחוששני מהן עד בלי די,
עצמותייך שלך, אנא הישארו בנסתר.
|
מילים שלא אמרתי
מטרידות אותי עכשיו
מכתבים שלא כתבתי
אהבה שלא אהבתי
ואם זה לא מאוחר אני רוצה לומר
שאם זה לא מאוחר
אני אוהב.
|
התבוננתי בה שעות עד שהבחנתי בה
תיארתי לעצמי שכל מה שאומר ישמע מגוחך,
אבל תיאור שכזה לא מפריע לי,
|
שוחה על אבנים קטנות,
יותר קטנות ממנו
על סף ייאוש, חמלת מוסר -
שותה עצמו לדעת
לדעת עצמו שוטה: בכל ימיו חסר.
|
בדיעבד באמת תהיתי "איך והיה הוא כל כל גרוע"
ובעודי מפשפש ביום האתמול, לחשה אל גבי:
"אני רוצה גרביים של מיקי מאוס"
|
השנה שנת אלפיים ואחת ולילה
והמצב המדיני לא ממש בשמיים
|
את,
אורזת רגשותייך מולי.
נסערת ונעצבת כמו הייתה זו לידה ראשונה.
ומחייכת ושואלת ודומעת ומחבקת.
|
יש לי בחדר שטיח, כבר כמה שנים
יש עליו כל מיני עיטורים ופרחים
יש לו חוטים כאלה בקצוות
|
זה מתחיל בערך בשתיים בלילה, העיניים נעצמות והלב משתולל. הוא
מנסה להרגיע אותו ולהסביר לו שלא תמיד הוא צריך לפעול.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
