|
חמקתי מהאושר
אל מבוכים ופתלתלות של ידיים רועדות
יצאתי לאט ובשקט
מלווה בשקר המשחרר אותי לקור
|
ביום אביב שטוף שמש
קפאתי
פעם אחר פעם
לא אתכסה במעטה הידעתי
|
מריה מתעתעת,
גם נשימתה בקושי נשמעת
והיא מתחבטת ביו ייאוש גדול לתקווה זהירה
בוחרת בקפידה ובבררנות את רגעי השלוה
|
רציתי לדעת
שאני גורמת ולו כעס
רק, פשוט להיות שם
אז פילסתי את דרכי בכוח דרך מסך העשן
|
|
|
זה שאתם מפרסמים
את במה ואחר כך
עוד מקבלים בגלל
זה את הסלוגן
שלכם זה מעליב
ופוגע בציפור
נפשי שגם ככה
קוצצו לה הכנפים
שברו לה את
המקור ועשו
מהנוצות שלה
מעיל פרווה
הזאת עם מצבי
הרוח נעלבת! |
|
