|
חמקתי מהאושר
אל מבוכים ופתלתלות של ידיים רועדות
יצאתי לאט ובשקט
מלווה בשקר המשחרר אותי לקור
|
ביום אביב שטוף שמש
קפאתי
פעם אחר פעם
לא אתכסה במעטה הידעתי
|
מריה מתעתעת,
גם נשימתה בקושי נשמעת
והיא מתחבטת ביו ייאוש גדול לתקווה זהירה
בוחרת בקפידה ובבררנות את רגעי השלוה
|
רציתי לדעת
שאני גורמת ולו כעס
רק, פשוט להיות שם
אז פילסתי את דרכי בכוח דרך מסך העשן
|
|
|
שלי החליטה
שעדיף לה איתי
מאשר אצל אמא
שלה. אמרתי לה:
את רואה, כשאת
רוצה את יכולה,
יאללה, עכשיו את
יכולה גם.
החבר של שלי. |
|
