|
חמקתי מהאושר
אל מבוכים ופתלתלות של ידיים רועדות
יצאתי לאט ובשקט
מלווה בשקר המשחרר אותי לקור
|
ביום אביב שטוף שמש
קפאתי
פעם אחר פעם
לא אתכסה במעטה הידעתי
|
מריה מתעתעת,
גם נשימתה בקושי נשמעת
והיא מתחבטת ביו ייאוש גדול לתקווה זהירה
בוחרת בקפידה ובבררנות את רגעי השלוה
|
רציתי לדעת
שאני גורמת ולו כעס
רק, פשוט להיות שם
אז פילסתי את דרכי בכוח דרך מסך העשן
|
|
|
ערבי במה, יהודי
במה, כושי
במה...
מה זה משנה?
כולנו בהמות. |
|
