|
הוא הרים אותה עם הטרקטור אל מחוץ לחצר. ראשה נגרר על הארץ,
העיניים שנותרו פקוחות התכסו באבק. הרגשתי גוש מעיק בגרון
ונזפתי בעצמי ללא קול: מטומטמת, מה את בוכה, סתם עוד פרה מתה.
פרות מתות כמו כל יצור חי וקצת יותר.
|
אחרי שחשבתי קצת, לקחתי את ההיפופוטם הורוד, שנראה לי הכי
מגניב. עכשיו כשאני חושב על זה, זה נראה לי ממש גורל, כי אם
הייתי לוקח את המשאית או את הבובה, אז באמת שהמנהל בית-ספר היה
צודק, ולא היה יוצא ממני שום דבר.
|
היא נעמדה מולנו כשידיה על מותניה והכריזה:
"מהיום נצייר מהדמיון". אלוהים אדירים. אני כימאית, למען השם,
ממתי יש לי דמיון לצייר ממנו?
|
שלום. שמי נחמיה ואני אורניטולוג במקצועי. אורניטולוג זה אדם
שחוקר ציפורים. רציתי לספר לכם על ציפור אחת, ולמה בגללה אין
לנו שלום.
|
תביא משהו. קליק. "את אהבתך הנושנה זרקתי לפינה..." איכס, לא
רוצה. תביא משהו. קליק. "תמיד תהיי לי הזריחה שלי אהובתי..."
אויש, נו. תביא משהו. קליק. ציור. ידיים משולבות. הכותרת:
רגשות.
|
You promised that the biggest darkness
Will only make it easier to find the light
You were right
But even the weakest light blinds me
|
All I can see is
Ice, shaking in glass
|
am a one size fits all
I fit my mother perfectly
There has never been a prowder "Yiddishe Mama"
I'm my daddy's little girl
Yes, I have I rare gift for drama
|
קח אותי על ברכיך
קרא לי סיפור בשפה מתנמנמת
עצור על מילים שאיני מכירה
היה סבלני -
עוד אין לי מילים משלי
|
פורש את איברי על סלע חם
מחשבותי פורשות כנף, חוזרות לנשום
רואה מילים יפות שנלכדו בשלג
מסתחררות בנחל שחזר לזרום
|
כיצד אוכל להכירך?
ואת שבעומקך ישכון?
שמש הרי אין במצולתך
לא יובילני גם כוכב צפון
|
לו היה לי אקדח
הייתי מחסלת אותך
מחסלת אותך בירייה אחת
|
חלמתי חלום מוזר
עדר של סוסים נמלט לעת שקיעה
והתפזר באור הקר
|
תמיד שקעתי בעינייך
ועוד לוהט לי כחול הקרחונים
אבל עכשיו אראה שוב את פנייך
ואלטף קמטים קטנים
|
שוב אני נתקלת בקיר הזכוכית
כמו חיידק בטבעת פניצילין
הוא מוליך אותי שולל
גורם לי לחשוב שהסתלק
שאני יכולה לצאת לחופשי
|
אי שם בג'ונגל הרחוק
שבאמריקה התיכונה
יש עצלן אחד שחי על עץ ירוק
כל היום כל השנה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
במנהטן
שבניו יורק
כשקר - באמת קר
וכשחם - באמת חם |
|
