|
היו שם סירנות ומאות שוטרים שהשגיחו, אלוהים יודע על
מה. צילמתי את הכל בידיעה שלעולם לא אצפה בכאב הזה
שוב.
אני זוכרת את התקווה, אני זוכרת איך היא התנפצה לי
בידיים.
לא אתאהב שוב.
הדלקתי את האור במסדרון וצמצמתי את העיניים לחסום את האור
ולשמר את השינה שהייתה ואינה עוד. מלאתי כוס מים והשפרצתי על
לירז, שישב על כיסא הפלסטיק במטבח.
"זה לא נעים לי שאתה נכנס לכאן בלי להודיע" אמרתי בכעס.
|
"אנחנו מחפשים מתנה לבריתה", אמרה אמא למוכרת, למרות שרק היא
חיפשה ואני סתם נגררתי אחריה כי הייתה לי דלקת אוזניים ולא
מצאנו בייביסיטר.
|
זה התחיל להיות מעיק, הגידול באוכלוסיית כדור הארץ. או שאני
מבקש עוזר או שאני שוטף את סין בצונאמי, הוא החליט לפני
שבועיים אבל אלוהים מיהר והוא לא הספיק לעדכן אותו בישיבה.
|
זה היה יום גשום ומגעיל של ינואר ושולי הגלימה הלבנה שלי
התמלאו בוץ. בפעם האחרונה שכיבסתי עם הרתחה, אזור המותניים
התעוות לחלוטין ורופיג צחק עלי עד שנפל לו הנחיר השמאלי.
|
החתך נראה תחילה שטחי, סתם חתיכת עור מתרוממת, אבל אז החל
השוקו להצטבר לכל האורך. החתך התמלא כולו בשוקו וטיפה קטנה
זלגה מקצהו התחתון של החתך על הפורמייקה הירוקה במטבח.
|
"עזבי אותך, עדיף לך שלא ידע מה את מרגישה. הוא נראה לי מניאק
כזה" אמר השטן הקטן מהכתף שלי בלי להתיק ממנו את העיניים. "מה
קרה לך? רואים את זה מפה..."
|
-"תראי אדווה, את חמודה והכל, אבל יש לך חרא הורים ואת לא
יודעת את כלל הזהב לגבי זיונים. את צריכה להבין שהכתובת לבקשות
זה אלוהים, לא יוני."
|
נמרחתי על המיטה ופרשתי את השער שלי על הכרית. הבטתי בבחור
ששכב מולי ונחר בשקט.
זו לא המיטה שלי. זה לא החבר שלי. אני ממש מקווה שזו לא אני.
|
היא שוטטה בין חנויות לשטויות והתעכבה ליד חנות לבבות. "אהבה
זה אנחנו. אנחנו זולים" נכתב על הניאון. היא אהבה את כל הלבבות
בחלון הראווה חוץ מאחד פרחוני, כי היה בו סגול. היא אף פעם לא
אהבה סגול.
היא נכנסה פנימה וקנתה לב אדום.
|
בקיץ דברים מתים
כמו למשל פרחים צהובים
גם אם נותנים להם מים
השמש לא משאירה להם סיכוי
|
אם נולדת זכר הרי שחזקה עליך להיות גס רוח
|
אחרי שעבדתי לפחות 10 דקות על הניסוח שלחתי לו 'אני יודעת
שפגעתי. סליחה'
|
מעטים האנשים שיודעים להחליק את הטעות מתחת לשולחן, לא לשאת
באחריות ולצאת עם הידיים הכי נקיות. הם בד"כ מגיעים לפוליטיקה.
|
אז סתם אתה יושב לך לבד, אוכל פלאפל עם יותר מדי טחינה ועוברות
לך מול העיניים לפחות שלוש בנות שאם לא היית ביישן היית קונה
לכל אחת ורד לבן.
|
ניסיתי להירדם ואז שמעתי את הקול שלו קורא לי בשקט, כמו הילדים
שקוראים לאמא בלחש כדי שלא תתעורר
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"באתי, ראיתי,
הפלצתי."
מתוך ההצגה
"קיסר" מאת
שמואל
איציקוביץ'. |
|
