|
אתה כולך רק תאווה
עצמית שמציצה אל
המחשוף שבחולצה
|
כל לילה כבים באחת
עיניים כחולות עמוקות
|
ולבסוף עד המרפק הגעתי
כשדחסתי את עצמי
בתוך עצמי.
|
ובמערבולת המים ינועו
הנה כך, הנה כך, הנה כך
|
היום כשהעולם כולו נאהב
אני נעלבת
ויוצאת איתך למסע רגלי
בוואדי שליד הבית.
|
כשרידינג היה בית חרושת לעננים
לא פחדתי מהחושך
שכבתי במושב האחורי
|
לפני ההתאהבות
הייתי חופשיה לדעת את עצמי
לבד
|
הוא זז בכוך שלו
כנוצה של עוף לילה
עדין, שקוף וחרישי.
|
הייתי רוצה שתנעץ בי צפרניים
במקום שתחבק אותי חיבוק
לא מחייב
|
ושקט וחמלה
וצל של אהבה
שילוו אותך בתוך כל הירוק-אפור הזה,
|
כמו משיכת מכחול בתוך
העיר המפויחת
אני בקו 5 -
|
היינו רחוקים מאד
מהאוקיינוס
ורחוקים מעצמנו ובכלל -
|
ובינתיים בבית חם
בערב מתעייף
אני יושבת
וחולמת על היד
הארוכה והיפה שלך,
|
כמו מגזרות נייר
חיי הופכים את צורתם
|
בלילה
שמסגיר את
כל
מה שאני
|
ובחוץ רוחות אחרות
מטלטלות את הבתים,
|
כי אם ניחוח מתוק
של פרח כובע הנזיר
שפרש שמיכתו הכתומה
במחבוא הסודי
בגינה
|
כשאתה מביט בי ככה
אז החדר נעלם
ובעולם כולו
יש רק
אותך
מביט בי
ככה.
|
הייתי רכה,
מותשת מיום, משנה.
|
היום לפנות ערב
ראיתי את שערות אבשלום
מתנפנפות בשדרה.
|
תני למילים לעשות בך מעשים
תני להן לכבוש אותך
כך שתוכלי להשתחרר
|
|
|
איפה לא כותבים
סלוגנים?
ק. מרכוס, בשאלה
סתמית. |
|
