|
יוצרת צעירה, בתחילת דרכה אשר שירייה מספרים אהבה,
אמונה, בדידות, עבר, הווה, זיכרון ועל חייהם של
האנשים הקטנים.
תמרי מעידה כי שירייה נולדו עם המון כאב אבל גם עם
אושר על היכולת לכתוב.
לו יכולתי דבר אלייך, כדברי אל זרים
לו יכולתי דבר אלייך
|
יש רגעים בעיר הכובשת הזאת שהיא מתנכרת
עוטפת אך לא מחבקת
ואני כבר לא רוצה לראות את הקפה בטחנה
או את הפלאפל בפינה
והכל קר ומקרר
|
למעני אני
מהו האור בתוך החשכה?
|
זמן רב עבר
מהרגע בו פקחתי עיניי לראשונה
אמור לי, מה בתוכי נעצר?
נדמה לי כאילו הייתה זו תקופה שונה
|
בוא אליי,
נפתור את הפחדים,
ואז תרגיש איך זה באמת לצלול למעמקים,
הדגים הזהובים הם העננים.
|
כל שאמרת לי הפכו לזכרונות
מימים אחרים
בקלטת וידאו על הצג
בשעת בוקר מוקדמת
|
לקוד קידה
כמו בכל הצגה
למי שהביאני עד הלום
|
נוף, תווי פנים, שקיעות
האם זה יהא לי לזיכרון
או אולי אנדרטה או יער
מכונית נוסעת או שער?
|
להביט לכל הלא בעיניים
ולאמר כן!
|
עוברים עליי ימים ללא שינה
מה עשיתי לי
איך הפכתי את חיי ללא מחשבה
מה ביקשתי
הבט בי ותראה איך פרחה
לה נשמתי.
|
דניאל, דינך היה חיים
לא נזהרת
כפית על עצמך המוות
האם שם תשמור על עצמך?
|
ואת לא יודעת
האם אפשר לראות לתוכך
ואת חולמת
|
כוכבים מנצנצים
מאירים
אך לא לי
|
מאמינה ונופלת
יודעת שאתה שם
לא מפקפקת
ובכל זאת אינני שם
למה לא לענות
תשובה אחת לפחות.
|
ערימת קלישאות
גיבובי שטויות
הבריחה במיטבה
החזרה אל הנודע.
|
האנשים מסביבי כבר מזמן לא מבינים
איך הם רצים ואני בשלי
הם אינם יודעים
שאני בטיפוס והם במקומי...
|
הכאב האמיתי,
שבא ודוהר איתי ברחובות העיר,
הוא זה שנושא את ידיי,
לכתוב עד לכתי,
|
תופים רחוקים
פתחו לי את הדרך
קולות מהדהדים
הראו לי את האדמה
|
עייפתי מלכאוב
עייפתי מלדאוב
עייפתי מלרצות
עייפתי מלנסות
|
המילים הן צעדים בשלכת,
המילים הן אש מאכל על מזבח תמיד,
המילים הן מיסדר של דמויות לא דמויות.
|
לא נתת אותו לפניי
וכרעתי אני על ברכיי
|
מילות השיר מוקדשות לך
את שלא יודעת לבטא את עצמך
|
כמה קל לתת למחלה להתפרץ לתוך חייך
להכות בך
|
אתה לא תחכה לי יושב על המדרגות, אתה לא תטלפן, אתה לא תתנצל,
אתה לא תשאל לשלומי, אתה לא תחכה, אתה!
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אנחנו שתי נשמות
בודדות ששוחות
באקווריום.
-אחת שהופכת
משפטים משירים
לסלוגנים.
|
|
