|
תקראו את "חיוך הגדי" של גרוסמן.
אני יודעת שזה לא מקורי, אבל באמת, תקראו.
זה הרבה יותר מענין מכל מה שיש לי להגיד על עצמי.
גם את סלמן רושדי. במיוחד את "הנעליים האדומות" מתוך
"מזרח-מערב".
אנשים מטרידים אותי
דיבוריהם
מגלים את העפר מעל מחילתי.
אך אני יודעת -
החושך הוא המעוור אותי.
|
לא כמו סכין. כמו פקיעה קטנה, דוקרת וחמה.
לא בלב. למטה יותר, בנקודה אחת בין הבטן לחזה, שם נמצאת בועת
הזכוכית. ובתוכה - מתכת נוזלית, מלוהטת.
|
|
|
אם תתלושי את
העלים של
האי סי קיו
ותמלמלי "אוהב
אותי,
לא אוהב,
אוהב...".
בסוף תמיד ימצא
שהוא לא אוהב
אותך!
חבל דווקא הייתם
חמודים ביחד.
בוליביה. |
|
