|
אנשים שהיו
מסוחררים
עקב אותה המולה צרובה
פיזרו חיוכיהם כמו היו מצרכים בסופרמרקט של השכונה
אל עבר עוברי אורח אשר
לעולם לא ישובו לאותה המרצפת בדיוק באותה התנוחה
|
על לשוני נפלו בכובד משקלם נבכי נפשך
מונעים
ממני
לצעוק.
|
המים הפושרים ניתזו על מדרכת הבטון
נמהלים בדם של אבן
|
האוויר טוהר בבושם האופף את
מופקרות פריס
מכתים את הרחוב האינסופי
זעזועי אדום ירוק
|
בראותי את עיני הבצורת שלי מבעד מראה
כל הסכרים אשר נחסמו
תחת שכבות דקיקות שקופות של
אדישות
נופצו לרסיסים.
|
|
|
"הוא אשר יכבוש
את ליבו כיסו
וכעסו"... לא...
רגע... קן לחכם
בין העצים שתיקה
לציפורים"...
אוף! לא הולך
לי. בקיצור:
"שלום!!" |
|
