|
אנשים שהיו
מסוחררים
עקב אותה המולה צרובה
פיזרו חיוכיהם כמו היו מצרכים בסופרמרקט של השכונה
אל עבר עוברי אורח אשר
לעולם לא ישובו לאותה המרצפת בדיוק באותה התנוחה
|
על לשוני נפלו בכובד משקלם נבכי נפשך
מונעים
ממני
לצעוק.
|
המים הפושרים ניתזו על מדרכת הבטון
נמהלים בדם של אבן
|
האוויר טוהר בבושם האופף את
מופקרות פריס
מכתים את הרחוב האינסופי
זעזועי אדום ירוק
|
בראותי את עיני הבצורת שלי מבעד מראה
כל הסכרים אשר נחסמו
תחת שכבות דקיקות שקופות של
אדישות
נופצו לרסיסים.
|
|
|
ואז כולם, אבל
כולם מתו. ואז
כולם, אבל כולם
מתו עוד הפעם.
ואז עוד הפעם.
ועוד.
תיאטרון האבסורד
של יונסקו |
|
