|
אין לי מושג מה לכתוב על עצמי
זה כל כך הרבה
ובעצם זה כלום
מקווה שהאחד שלו מיועדות המילים שלי
יגיע לכאן, בדרך זו או אחרת
ויבין.
והוא היה מנשק אותה בעדינות. את לחייה הרטובות, את צווארה, את
כתפיה. מפשיל את חולצתה בעדינות ומנשק את כל גופה ושוכב איתה.
והיא מתמסרת, רק להרגיש משהו. לרגע. כל דבר.
|
וזה היה גדול עליי
גדול מדי
ולא יכולתי לנשום
|
כאב חד לא נותן לי מנוחה
בא והולך חזק וחלש
אני מאבדת תחושה לרגעים
מתפללת לאבד הכרה
או לפחות להרגיש שוב טוב
|
מסך שקוף מלוכלך מכסה את הכול
אני שוקעת לתוך עלטה, צוללת למטה
הדופק מאט ונחלש
עוד רגע והכול יגמר
|
כל כך קשה
מחזיקה את עצמי לא ליפול
חייבת להיות חזקה
הפעם
|
אני לא יכולה בלעדיך
רוצה רק איתך. כל הזמן
לבלות איתך כל רגע
טוב או רע
|
אני מרגישה את זה
שוב. זה עוטף אותי
מוריד אותי למטה
לתחתית
|
עם כל דקה שעוברת
שנינו שותקים
אתה אוהב אותי פחות ופחות
|
אני מרוקנת, עכשיו כשהלכת, ולא נשאר בי כלום.
רק דמעות, שלא מפסיקות לרדת.
מפחדת שהתחושה הזאת לא תלך ממני...
איך עוברים הלאה? איך ממשיכים?
|
פחד שלי
שוב דברים עוטפים
כבר לא חשבתי שארגיש
הייתה לי תקווה שלא ארגיש
|
אנחנו לא מתחברים באותה מנהרה
ובכל זאת מנסים
שוב ושוב ושוב
|
איך תגדל אי פעם עם כל צמר הגפן הזה שמקיף אותך? זה חונק אותך,
משאיר אותך קטן כל כך. קטנטן. פצפון.
ואני... אני כבר ילדה גדולה. צריכה ילד גדול. צריכה גבר.
|
כל כך קשה להשלים עם העובדה שאתה כבר לא רוצה.
זרקת אותי לתוך מציאות אחרת, חדשה וכואבת, ואני לא מצליחה
להסתגל.
אני כל כך רוצה לעקור אותך מלבי, לעקור אותך מנשמתי, שלא תהיה
פה יותר. עמוק כל כך.
|
כל הזמן
מהבוקר עד הלילה
כל שעה כל דקה כל שנייה
שנשכב מחובקים לנצח במיטה שלי
|
שאבת ממני הכול. לא נשאר בי כלום....
|
|
|
זה שאני סלוגן
לא אומר שלא
רודפים אחריי
או משהו
בסגנון... איך
זה הלך?
שטותניקית מנסה
להזכר |
|
