|
זה היה ביום השואה לפני 12 שנה, הייתי בת 8 בכיתה ב. קצת לאחר
הישמע הצפירה החל טקס בית ספרי. אני לא השתתפתי למרות שאמא
אומרת שאני רוקדת יפה. קרה לי איזה משהו בפנים והרגשתי דחף
עצבני לעלות על הבמה בזמן שירת ההמנון "אלי אלי" ולהתחיל לזרוק
אבנים.
|
זו היד שלי
שזוחלת אל מתחת
לחולצה
נוגעת בשד, החשוף
השעיר
בפיטמה הגדולה
המזדקרת אל על.
|
אני סובלת
מבחילות.
בחילות של קנאות
פנאטיות, טמטום
ואולי גם קהות
חושים.
|
כולנו ישנים עכשיו
הדלתות סגורות
בדרך כלל
היום זו לא הדרך
וגם לא הכלל
היום הן אפשר
לומר
|
|
|
אין לי ברירה
תמיד זה אני
מולי
(אביתר בנאי) |
|
