|
ביום שלישי השלושה עשר לחודש ינואר, לפני הרבה יותר
מדי שנים,הגיחה לעולם התופעה ששינתה אותו לנצח
נצחים- תמר!
עד היום העולם מנסה להתאושש מההלם הראשוני, אבל כפי
שזה מסתמן עכשיו, אין לו סיכוי, היא פשוט טובה מדי!
(אבל היא מאזה צנועה...)
אני רוצה אותך. אני חולמת עליך. אני רוצה אותך לידי עכשיו, אני
רוצה להרגיש את היד שלך מלטפת את הצוואר שלי, את האצבעות החמות
שלך לנגד העור הקר שלי, אני רוצה שתבוא ובקול עמוק תשאל אותי
לשלומי, כי תדע שאני מצוברחת, וכשתראה את המבט בעיניים שלי
תשאל אותי מה קרה.
|
מה בעצם אנחנו, ילדים בשנים שאמורות להיות הכי יפות בחיים,
מנסים לנחש מי יהיה הבא בתור למוות? האם באמת המטרה כל כך
חשובה שהיא מקדשת את האמצעים? ולמה? זו השאלה ששורפת לי עם כל
דמעה, חותכת לי את הלב ומפריעה לי בקצות האצבעות.
|
מהיום, הכל ישתנה. נכון שאומרים שכל יום משתנה משהו אחר, אבל
היום ישתנה משהו רציני. אני לא מדברת על משהו כמו מסיבה ענקית,
או תאונת דרכים או משהו כזה, אבל היום העולם יתהפך. מהיום, אני
הופכת להיות בנאדם. הגעתי למסקנה שהגיע הזמן להפוך להיות בנאדם
שלם, אמיתי.
|
ואז היא קמה והלכה. פשוט קמה - והלכה. היא לא ידעה לאן, ולא
רצתה לדעת לאן, היא פשוט רצתה שינוי, היא רצתה לשנות את החיים
שלה, את החיים של האנשים שסביבה. היא רצתה ללכת. היא רצתה
לגלות כמה רחוק היא תצליח להגיע, אם היא רק תצליח לעמוד על שתי
הרגליים שלה, אולי אפ
|
ילד שלי,
כל כך הרבה אושר טמון בחלומות עליך,
בצפייה לך.
עוד לא נוצרת ואתה כבר קיים בחיי.
|
להתנתק מהכל, באמצע העיר,
לעמוד ברמזור ולחשוב על כחול.
|
לחיות עם עצמך זה הדבר הכי קשה. אתה צריך להתעורר כל יום עם
אותו פרצוף, ללכת לישון באותו גוף, שבדרך כלל אתה שונא,
ולהיסחב כל היום עם אותן המחשבות.
כולנו יכולים לחיות עם אנשים אחרים, וזה גם בדרך כלל הרבה יותר
קל, אבל לחיות עם עצמנו זה הרבה יותר קשה.
|
מהיום שבו אנחנו נולדים אנחנו מתחילים לתת לעצמנו הגדרות.
אנחנו נותנים לעצמנו הגדרות פשוטות- אלו הידיים שלי, אלו
הרגליים, זו אימא, זה אבא, הגדרות פשוטות.
|
עוד דבר מדהים שאתה מגלה, זה שלחם עם שוקולד זה פשוט וטעים ולא
משנה למה היה לך חשק קודם, לחם עם שוקולד מעביר הכל. לא משנה
אם התחשק לך צ'יפס, במבה, סושי או עוף צלוי, לחם עם שוקולד
מעביר הכל. אני עדיין בדילמה אם זה טוב או רע לדיאטה, אבל בטוח
שזה טוב למצב הכלכ
|
הדיילת החיננית, שמיד זיהה כחדשה, ליוותה אותו למקומו במחלקת
העסקים. הוא הניח את התיק שלו בתא שמעל המושב, חגר את חגורת
הבטיחות וחזר לעיין בעיתונים שקיבל קודם לכן.
|
היא שאלה אותו למה עכשיו ומי זה היה בטלפון. אימא שלי, הוא ענה
לה והוסיף ושיקר לה שדוד רחוק שלו נפטר והוא חייב להגיע ללוויה
הוא ידע שרק מוות יכול להיות תירוץ מספק לטיסה חזרה ושמח שיש
לו תירוץ שכזה, אפילו אם הוא שקרי.
|
היא הרימה את הטלפון האלחוטי הכסוף ששכב בכנו ליד מיטתה וענתה
ב'הלו' חטוף. 'רונה?' היא שמעה את הקול שלו מהצד השני של הקו
אבל הייתה בטוחה שהיא מדמיינת.
|
ברגע שנכנסה לחדר המדרגות הקריר היא נשמה לרווחה וחייכה לשמע
תקתוק נעלי העקב שלה על הרצפה המבהיקה, היא אהבה נעלים ותמיד
אהבה לנחש כיצד נראות נעליים של אנשים אחרים לפי הרעש שהשמיעו.
|
|
|
איך קוראים לזכר
של התולעת?
תולע? |
|
