|
ירושלמית טרייה. סטודנטית למשחק. מבשלת אורז מעולה.
ג'חנון כל שבת. חולמת לשחק בסרט של אלמודובר ולדעת
לנגן יצירה אחת, מאוד מסויימת, בפסנתר.
מומלצים: "מעבר למעבר החצייה","סימפטום שיחת הטלפון
המתורצת", "איטס אה דייט", "מעשנת", "הכיני גופך
לקיץ" ו"מרק עוף" .
בשירה: "לשתות את לאס וגאס", "האנשים הדהויים".
אז מה אני יכולה לספר לכם על עצמי?... בחורה חביבה, קטנה
וג'ינג'ית. חובבת ג'אז ושונאת מוזיקת עולם. מה זה בכלל מוזיקת
עולם? כל מיני שירים שאף אחד לא ממש בטוח אם הם הגיעו מטנזניה
הצפונית או מאוזבקיסטן המשוחררת מינית. אז קוראים לה מוזיקת
עולם.
|
כששלומי סרנגה מסתכל אלי מהאוטובוס החולף במבט מזלזל, כאילו
אומר "אני חלק. מה איתך?" אני יודעת את התשובה. כשיהיה לי את
הכסף, אני נשבעת.
|
האוויר מתמלא באדים ואנחות. אני שולחת יד אחד לכיוון ה"זושי
טרמבון" שלו. אני מחפשת את הזושי. חושבת אולי הוא ברח לצד.
מכניסה את היד מתחת למכנס. עדיין כלום. פתאום הוא לוחש לי
באוזן "חכי שניהההה..." וקם.
|
הכישרון שלי שם מסיכה של עצבות. הוא לא אמר מילה, רק התיישב
בכסא מולי ושתק ארוכות. הסתכלתי בו, וכל מה שרציתי היה לחבק
אותו. להצמיד אותו קרוב קרוב אלי, כמו תינוק שלי, וללטף את
שיערו השחור החלק.
|
כשאיתי ראה את נורית, הוא ידע שהיא האחת. היו לה עיניים כהות
ופנים צחורות, ושיער שחור ארוך מאוד, שליטף את גבה בעת שהלכה.
|
הרוח תהיה רכה ומלטפת, מזג אוויר חם ונעים של תל אביב. העלים
ינועו כמו שבשבות. אני אתהה מהי הדרך הקצרה ביותר להגיע לאלנבי
ברגל. הרגע הראשון בו נבחין האחד בשנייה יהיה מעבר למעבר
החצייה.
|
היינו יוצאים אל חדר המדרגות, או יוצאים מהבניין. מדליקים
סיגריה ופוצחים בריקוד מילולי. מעיפים את עינייני העבודה
בשאכטה הראשונה או השניה, ואז מעשנים את הרגשות שלנו, רוקמים
קשר כן ומרגש.
|
הייתי חולה באותו יום. חזרתי מראיון עבודה כושל. כל מה שרציתי
היה מנה מרוכזת של מונוסודיום גלוטומט בתחפושת של מרק עוף
שמחזיר אותי הביתה, עם המון איטריות ושקדי מרק. נלך לכספומט,
נוציא את ה-200 האחרונים ונקנה מרק עוף. רק מרק עוף.
|
"זהו. בינינו זה נגמר. רשמית וחגיגית. אין סיכוי שהבנאדם הזה
יזכה לראות אפילו את הצל שלי. אין מצב. אתם לא מבינים מה קרה.
הפעם זה באמת הסוף. באמת!"
יש הרבה אנשים שלא יאמינו למונולוג קורע הלב הזה, ואני לא
מאשימה אותם. סימפטום האקס המיתולוגי המקולל.
|
לבכות, לבכות הכל
מעט דמעות לרפואה
ממה אני כל כך פוחדת, לעזאזל?
|
לפעמים מתחשק לי
לחבק את כל המשוררים
שאינם.
|
בקרבי מתחוללים
ריקודי זוגות ושלשות
ומעט קשה לעמוד בקצב
|
ומי אתה, מי אתה שאני חוששת מפניו כל כך?
קדימה,
הראה את עצמך
|
אתה גורם לי לרצות להתפשט
ברחוב.
הרוח מלטפת את גופי
אני נימפה.
|
יכולתי לאהוב אותך
עד שהמדרכות יזעקו מתחת כפות רגליי
מלהבות תשוקתי
|
נקלף את הבגדים אחד מהשנייה,
נתנשק את כל הנשיקות שחסרו
עוד ועוד ועוד
|
האנשים הדהויים
יש להם עור לבן
ומבחיל
|
כל מה שאתה רוצה
עומד עכשיו מולך
צובט לך בישבן
והולך.
|
אני מוכרחה לדבר איתך
עכשיו עכשיו עכשיו
ילדה
לא יודעת לדחות סיפוקים
|
"זה הכל קצת כמו פלסטיק, את יודעת"
הוא שולח משפט סכין לאוויר וכאילו
לא אמר מילים שממיתות בי את
הלב.
|
מתכופפת ומבליטה את ישבני
וממתינה לצביטה
|
אני רוצה לשתות את לאס וגאס
כמו ניקולאס קייג', עד אובדן חושים
ולתת לאלכוהול לשחרר אותי
קצת, קצת.
|
ומבעד לחלון דירתי
נשקפים הבניינים הגבוהים שלך
ואני רוצה לרחף מעלייך
להרגיש את המיית אנשיך
|
בפסיעה אחת
יכלתי לספור את הניחוחות שמקיפים אותך
את הקוים שחורצים בכפות ידיך
|
כשתגיע אליי לדירה
אני אגיש
וופלים
|
כשתחשוב ששכחתי אותך
לאט לאט זה כבר קורה
תפסיק להסתכל עליי כל הזמן
תפסיק לחשוב עליי בבוקר
ולפני השינה
|
עכשיו שקט.
כמעט ושכחתי
את כל המילים הנהדרות
שידעתי פעם.
|
ואיך הייתי רוצה. הייתי רוצה להגיד שאני לא יכולה היום, אני
יוצאת לדייט. הייתי רוצה לשיר במקלחת ולפרגן לבחור שעומד להגיע
בכל המעלות- קול סקסי, מראה מדהים ואישיות כובשת. ביישן, אבל
שובב. חתיך, אבל לא מודע לכמה שהוא יפה.
|
ואין יותר אתה
אין יותר... לברוח
אליך כשקשה לי לנשום
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אהבתי לחם,
אהבתי גם שום.
אך יותר מכל,
אהבתי לחם
ושום.
מחדד הלשון |
|
