|
נולדה באלף הקודם, שנת 1974.
בוגרת המדרשה לאמנות, כותבת סיפורים קצרים ונובלות
פירסמה את יצירתה "אמא וכץ" בכתב העת המדרשה 4 בשנת
2001. בתערוכת הבוגרים ( שנת 2000) הציגה מיצב
סאונד בעקבות הנובלה "אמא וכץ"
קראה את יצירתה "להיות ציפור" בערב במה דצמבר 2006
ואת "המשורר מתאבל" בערב במה אוגוסט 2007.
כותבת סיפורת פנטסטית כגון "הכל מתחיל בתנועה" וכן
סיפורת ריאליסטית.(אימא וכץ, רומן מהצד)
אוהבת מאוד מיתוסים ואגדות ומתייחסת אליהם בכתיבתה.
כתבה סיפור ילדים בשם "בובו וגלימת הקסמים", אודות
קיפוד דחוי חברתית .
משלבת ציור ועיבוד תמונה במחשב. אוהבת לקרוא בעיקר
סיפורת מתורגמת: : הרוקי מורקמי, ג'ון אירווינג, פול
אוסטר, ריימונד קרבר. הסופרים הישראליים האהובים
עליה : דוד גרוסמן, יעל הדיה, סביון ליברכט.
הפיל כעס ואמר: מדוע אתה כל כך חסר מנוחה? ראה אותי, אני שקט
ושלו, איני קופץ מצד לצד ומפריע לכולם.
|
יש בו את העולם המתעתע של חדרי מדרגות שלא ניתן להיכנס אליהם,
אורות קורצים ומזמנים לבוא אל אולמות של אקווריומים, עולמות
במהופך.
|
בלילה , בחדר המיטות של הוריה , בו היא מתייחדת עם גנימד
ופנלופה - נשאלו השאלות - מה עוד אפשר לעשות עם הילדה, למה היא
מתנהגת ככה, במה טעינו?
|
אני, בניגוד לקבצן הודי, לא מוצא את עצמי. אני לא מצליח להתקדם
וזה מכאיב לי, מטריף אותי. יש רגעים מעטים של פנטזיה שאני
מרגיש חזק. אני שוכח שהמכולת במצב קטסטרופאלי, אני מאמין
שאיריס אוהבת אותי והיא מקסימה וטוב לנו. אני מאמין שכל המשפחה
שלי מקשקשת ואני יודע
|
הוא נענה להן בהכנעה ומגיע אל ארמון צדפים שנבנה בחולות. עוד
לפני שהוא מעז לדפוק על הדלת היא נפתחת ואישה גבוהה בשיער
אסוף מכניסה אותו בלי אומר. צעדיו מהדהדים כאשר היא מובילה
אותו במסדרון ארוך ומשכיבה אותו על מיטה.
|
כשראית את הילדה מעופפת, זה ריגש אותך, רצית ללטף אותה אבל היא
לא הגיעה אלייך ואת לא יכולת לרדת אליה, לכן רק שלחת לה אהבה
מגבוה כשהדמעות חונקות את גרונך.
|
אתה מביט בלילי, כך אתה קורא לדמות האהובה עליך, מנסה לא לבזבז
את הרגעים שנשארו לך איתה היום, אך במוחך רודפת הידיעה שאתה
בוגד באשתך
|
די עם המחשבות האלה. נמאס כבר להקשיב להן. הן שמו אותי במצור
בעד רגעים קטנים של שליטה. עונג מטורף, כן, אבל כשהוא נגמר אני
מרוקן וחלש . כל הטעם אובד. אני מסתובב בין עצי הפרדס, מחפש
פירות על האדמה. קודם כמעט נתפסתי.
|
ובכל זאת הוא נידף איתם
באותה רוח חרישית.
|
הגעגועים אלייך היו חלק שלא דיברתי עליו. גם כשנפטרת לא דיברתי
עלייך. האבל היה עמוק ופרטי. לא ליוויתי אותך לחדרך האחרון. הם
חשבו שאני צעירה מדי. לא התעקשתי.
|
טוב לי לעבוד בלילה. כל השקט הזה מסביבי, גם אם הוא מופרע
לעיתים בקולות השכן הטרדן. הלילה הוא רגע פרטי, רגע שמוסט
מהמציאות,שרגעי מופרעות קטנים מתארחים בו.
בשבילי הוא ממלכה של מרחבי חשיבה. אין לי כמעט שותפים בו. לא
נמצאת בין כל האנשים האלה שמנסים תמיד להגיע
|
תמיד הוא מנסה לחזור לרגע הזה שבו ריחף מעל הקרקע. זה לא היה
גבוה מאוד, נכון, אבל זה היה. לפעמים נדמה לו שזה היה חלום אבל
החברים שהיו איתו שם מזכירים את הריחוף שלו מדי פעם, טוענים
שהרוקדת כישפה אותו.
|
היא מאפשרת למדבר לאבק אותה מתוך ייאוש, החולות הם אויביה היא
לא רוצה ללמוד את המדבר, לא מעלה בדעתה אפשרות להנות מיופיו.
|
רין חשב על האלון שליד ביתו, אלון עתיק וחזק שהיה שם כמו
מראשית העולם, הרגיש מתעטף בקליפה שלו, את המים זורמים
בעורקיו מחלחלים לענפיו שורשיו התרפו כך שהאדמה החובקת ונוטעת
נהיתה רכה ומלטפת כשמיכה. מתוך התעוררות עלה והשאיר אותה
מטה.
נוהר בת החמש שעמדה עם אי
|
היא מרגישה איך לבה מכה בעוז, נוזף בה: מה עשית? אולי הרסת
איזה אגם, אולי הטלת כתם על שמים זכים והפחדת את התושבים החיים
על האדמה מתחת.
|
חוסר הביטחון שלו נוגע בנקודה עמוקה בתוכי. העובדה שלא יכול
היה להאמין ביכולתו ללא עזר חיצוני -נוצת קסמים לכאורה. אותו
עזר חיצוני הופך למכשלה המביאה כמעט לנפילתו.
|
צויר בעט נסרק ועבר עיבוד תמונה
|
פרט מקולז' שנוצר ב 1999, נסרק ועובד בפוטושופ ב 2007.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מה קרה שלא
מפרסמים את
הסלוגנים שלי?
הם לא בני אדם?
אין להם רגשות?
אם צובטים אותם
הם לא מצטבתים?
אם מפרסמים אותם
בדף האחורי הם
לא מסיבים אושר
עילאי לבעליהם?
(המוצון ברגעים
של שברון נפש) |
|
