|
כל הכאב שבאהבה
שלא אמור להיות, ונמצא
באהבה שלא אמורה
|
הטרוף שאינו נראה
מאחורי פני פוקר מסתתר
|
חיי ונשמתי מפוזרים במילותייך היפות,
כה נוגות, כה שובות.
מזויפות
|
העמוד הזה, כמוני, כבר מוכתם.
אפשר למחוק את מילותיי
אך מוכתם לעד הוא יהיה.
|
אם רק היה לי למי להגיד
הייתי אומרת.
|
כל המלים הגבוהות,
כל ההומור והבדיחות.
השפה ממעטת מהרגש,
שאולי הרעידות מבטאות.
|
אני באה מרקע טוב. כ"כ טוב שהיה ברור שהדברים ידפקו.
יש לי שני הורים, שני אחים, כלבה אחת (מזל כי אחרת הייתי נשארת
סנדביץ' לנצח), בית, גינה, אפילו אוטו יש לי. השאלה היא מה
אין. אין לי יציבות, אין לי אהבה, אין לי משמעות וחשוב מכל אין
לי כח או עניין. בכלום.
|
היתרון בכל המודרניות המחורבנת הזו הוא שאדם כמוני, בעל נימוס
פאתטי כמעט, יכול לפרוק את שאריות הכעס, הבושה והגאווה על
מקלדת מסכנה בשעות מפוקפקות, ולמרות כל זאת לשמור על חזות
מנומסת, עדינה ומשתלבת, מעין מצטיינת דיקן עם גנים שכל אמא
שואפת שבנה יפגוש
|
|
|
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" זה לא שם
ארוך מדי לספר?
ד"ר אפרוח ורוד
מתלבט בינו לבין
עצמו כיצד לקרוא
לספרו החדש,
ומגיע למסקנה
שלמרות הכל
מדובר בשם קליט
ועוצמתי. |
|
