|
תמר ילדה חכמה אפשר להגיד שיודעת לכתוב. היא לקחה את
הכישרון בכתיבה שלה מאימא שלה שעובדת כסופרת. תמר
ילדה חביבה ונחמדה שהכתיבה שלה מופלאה וניתנת
להערכה. היא עוד קטנה ויש לה מה ללמוד אבל חוצמזה
היא מאוד חמודה.
את האתר הזה היא מקדישה ל3 החיות האהובות שלה
שנפטרו. אוסק ושורטי האוגרים שלה
ודרטנין הגרביל החמוד שלה שמת בצורה טרגדית...
10 שנים אני יושב כאן במקום החנוק הזה.
10 שנים לא ראיתי את המשפחה שלי.
10 שנים לא שמעתי מה קורה בחוץ.
10 שנים בכלא זה הרבה.
|
עכשיו אני מתה בערך 4 שעות.
|
המלאך שלי, מלאך כל כך טוב.
|
צביקה אמר לי שהוא אוהב אותי. המילים האלו "אוהב אותי" כל כך
מילים עמוקות ויפות, אבל לא אמיתיות. אני כבר איתו 5 שנים וכל
יום הוא אומר לי "נילי אני אוהב אותך".
|
היא באה אלי ואמרה לי שאני חייבת לה הסבר למה בעלה לא חזר
בלילה. אני אמרתי לה שאני אגיד לה יותר מאוחר שאני עסוקה.
הייתי צריכה לחשוב על מה להגיד לה.
|
רציתי לברוח מהחיים שיש לי. הם כל כך לא התאימו לי. הם היו
קשים לא כמו מה שרציתי שיהיו. הייתי צריכה לחשוב פעמיים לפני
שהייתי עושה כל דבר אבל תמיד בחרתי את הדבר הלא טוב.
|
מישהי יצאה מהחדר שלו, לבשה שמלה לבנה, שמלת כלה אני חושבת
אפילו.
"תכירי זאת האחת שלי".
|
האיש הכי טוב בעולם, הוא האיש שלי.
|
האיש שעל הספסל, מלא סיפורים נפלאים ומדהימים. וכל יום שישי
הוא מספר אחד מהסיפורים, וכל הילדים באים לשמוע, וליפעמים גם
המבוגרים.
|
שכבתי על הדשא שבחצר האחורית בבית שלי, שכבתי ובהיתי בשמיים
|
איזה בר מזל אני....חשבתי לעצמי
|
זה היה בערך בגיל 14. זה היה מוזר זה היה מצחיק...אפילו קצת
מפחיד.
לא ידעתי איך להגיב או מה לומר. רק עמדתי שם והסתכלתי עם פה
פעור.
זה דיבר, אמר שלום בצורה לא מובנת. התקדמתי לעברו בחנתי אותו.
הוא התקרב אלי, נגע בי עם היד המשונה שלו. חייכתי, אמרתי לו
שלום.
|
הסתכלתי שוב על השולחן של ההוא. הוא חייך אלי, ונעלם.
|
נחנקתי. צעקתי עליהם שיפסיקו. הם לא התייחסו אלי, רק המשיכו
לצחקק להם בהנאה. אמרתי להם שהם מכאיבים לי, והם רק התשעשעו
מזה עוד יותר והמשיכו לצחוק. לא יכולתי לראות אותם, ביגלל
הכיסוי הנוראי שכיסה לי את העניים, אבל הרגשתי שהם נועצים בי
מבטים וצוחקים.
|
זאת היתה מלחמה תמידית בין חזקים לחלשים. בין מיעוטים לרבים.
אהבה היא טובה, שנאה היא רעה. תמיד אומרים שהטוב ינצח אבל פה
הרע ניצח, משהו כמו 100-0, ממש מרגיש כמו משחק כדורסל מזוין.
|
היא פתחה את הטלויזיה, הייה את הסרט שאז היא ראתה עם יונתן, על
ההומאים המגעילים האלו.
למה יונתן כל כך התלהב ממנו?
|
הלכתי אחרי השומר, באותו מסדרון ארוך. השער נפתח. אימא שלי
עומדת מולי בוכה. רצתי עליה וחיבקתי אותה. מה קורה כאן? אני
משוחררת?.
חזרתי הביתה. הלכתי לישון.
|
אז אני תמיד חושבת על עולם טוב. בישבילם. כי הם לא יכולים
לחושב את זה.
אבל אני יודעת שבאצם העולם הזה הוא סתם כתם שחור שתקוע באמצע
הגלקסיה.
|
ישבתי לי בחצר האחורית ושמעתי מוסיקה בדיסקמן. שמרתי על האח
הקטן שלי הוא בן 3 שובב קטן. נשענתי אחורנית קצת בישביל לנוח
ועצמתי עיניים. אח שלי נכנס לבית, הוא בטח הלך לקחת צעצוע או
משהו כזה. אמרתי לו "דניאל חמוד תחזור מהר אני פה בחוץ".
|
היינו חברים כמה חודשים...היינו צמודים צמודים.
|
כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה... את הפרפרים בבטן, את הדפיקות
לב, השמחה והעצב מכות באותה שניה בגוף וזה גורם לטימטום חושים
והנאה סדיסטית שקשה לתאר
|
משה הסתכל עלי. דמעה אחרונה זלגה לו לעבר הפה. הרמתי את ידי
וניגבתי לו אותה, את הדמעה. הוא לקח לי את היד. התנקשנו.
|
אני אוכל להסתדר, אני אהיה כמו כל האימהות הטיפשות שלא יודעות
כלום שעזבו את בית-ספר והלכו לטפל בילדים שלהם. אני אעזוב את
בית ספר, אקדיש את חיי לתינוק. אולי יום אחד אני אמצע עבודה,
אבל בנתיים אני אשאר איתו בבית.
|
עכשיו אני בת 82 אבל כל פעם שאני הולכת להתקלח, לאכול או לישון
אני נזכרת בזמן הזה. בזמן הנורא הזה. בכל מה שקרה.
|
ישבנו בחוץ בקור, עם שקי שינה ומדורה שהלכה להיכבות.
לא יכולנו לזוז מרוב הקור והרעב, כל האוכל שלנו נגמר. ישבנו
בשקט חיבקנו אחד את השני בניסיון להתחמם. המדריכים האמיצים
שלנו הלכו לחפש אוכל עד שמשלחת החילוץ תחלץ אותנו מההר.
|
ישבנו בכיתה שמענו בירבורים של המורה...
|
לא קרו דברים מיוחדים שיש לציין עכשיו ברגעים האחרונים של
החיים שלי. אולי הקפיצת בנג'י שעשיתי לפני שנה, למרות שבימים
האלה כבר כולם עושים את זה, זה נהיה כבר שיגרתי.
|
מאז לא ראיתי את רונן, מאז אני לא אותו אדם.
|
לא יכלתי לחזור יותר לפארק הזה בבקרים כי תמיד נשאר לי הזיכרון
מהלילה ההוא.
|
אני בת 15 ומרגישה כאילו עברו איזה 1000 שנה מאז שנולדתי. כל
יום עובר לאט. כואב מחדש. מצחיק מחדש. מעצבן מחדש. כל שעה
שעברה, אותה מחשבה עברה, אליו. כל דקה שנסעה, ניראה כמו צלחת
שנשברת וכמה לתחייה. וכל שניה שזזה, ניראת כמו דמעה שנגמרה.
|
העלילה אמיתי
לזכר אוסקר ושורטי
R.I.P
|
התחלתי לדבר עם מישהי. היא הייתה ממש נחמדה סיפרה לי הכל. היא
הייתה לסבית, אני לא. היא ביקשה שניפגש. הלכתי אליה. דיברנו
מלא. היא לא נגעה בי, היא לא שיחקה לי בשיער. סתם דיברנו. אבל
אז היא ביקשה ממני להתנשק. הסכמתי.
הנשיקה הראשונה שלי עם נקבה. שמחתי מזה.
א
|
אבל אני לא כועסת עליו. היא הייתה יפה, והוא אהב אותה. כמו
שאהב אותי.
|
תמיד רציתי חיה מדברת.
חיה היא יצור שמחזיר אהבה ללא תנאים.
תמיד רציתי חיה מדברת שתוכל לדון איתי במשמעות החיים.
|
I thougth it was over
I thught it was the end
But the crazy devil came and toke me anyway.
|
כמה פעמים אני אוכל לדבר איתך,
בלי להצטער?
כמה פעמים?
|
יושבים במסיבה.
רבים כל הזמן.
הולכים מכות.
מקללים.
כמו ששונאים עושים.
|
ישבתי בפינה
חיכיתי לך כמו ילדה גדולה.
אבל לא באת.
נישארת. שם בפינה השניה.
|
סליחה על מה שאמרתי.
סליחה על מה שעשיתי.
הכל קרה, בלי כוונה.
|
ילדים יוצאים עם טלאים כתומים מחדריהם, עם ידיים מורמות.
"נכנענו, אנחנו שלכם. קחו אותנו, תהרגו אותנו, את הנשמה שלנו."
|
|
|
בכל כלל יש יוצא
מן הכלל
ובכלל שאין בו
יוצא מן הכלל
הרי שהוא גם
יוצא מן הכלל
בכך שאין בו
יוצא מן הכלל
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
