|
טליה במלעיל,
נולדה באוקטובר 1989 בהדסה עין כרם,
היגרה לארץ ישראל בכיתה א' מירושלים
לא התאוששה מאז.
מדלגת בין עולמות
והולכת לאיבוד כפייתית.
מוחך מתרוקן ממחשבות
ואת חוזרת אל שולחן המשרדים,
אל השדה השנייה, מאוהבת ומתומרנת.
מפנטזת וכושלת.
מלטפת
ובוכה.
|
הרחוב נעטף בזריקות אור עדינות משתקות, וצינת הלילה מתחילה
להיעלם, נספגת בסדינים הקרירים, מתפוגגת בקירות, ממתינה.
את עוצמת עינייך וממתינה יחד איתה. ממתינות.
עד העונג הבא.
|
שקט עכשיו.
שקט וריק, כמו באמריקאית.
|
תבלמי את
עצמך אישה.
על מה את חושבת?
|
אינטימיות מכושפת
חיוכים מזדמנים
התפוררות השקט
בואקום.
לילה לבן נטרף.
|
איגדה במעט כוחותיה
את פיסות גופה והבדים הצבעוניים
|
כל נגיעה.
כל מחשבה
כל נשימה
מיותרת.
|
אני מרגישה שאני מחמיצה אתכן
במחבואיי במילים יפות
|
ברגעים כאלה,
מהולים שיגעון וגדלות ורוחניות מתורבתת
|
מהממת מחשבותיי
בפנטזיות שווא
|
בורות מצויה, גאה ונחרצת
מעלעלת באצבעותיה הארוכות
בין דפים דקיקים
ממאנים להיקרע
|
והמוזיקה ריקה
הדיסק הישן
השרוט
הוא מעלה עשן, לועג לי
|
הן מיד יתאדו. כאילו בנזיפה,
מבקשות, דורשות ממך
לעזוב אותן
לנפשן.
|
לוחשים לה זמירות תמוהות
שקטות
ברוך ועדינות השתחלו
והתנחלו בתוך
לבה.
|
אינסופית ומקודשת על שלושת הדתות,
אין קץ למלחמת עולמים
אשר לא תנוח לעולם.
|
הירייה כבר נשמעה באוויר
ודפי ההיסטריה פזורים בכל עבר.
|
האורות כבר כבו באתר המבקרים אושוויץ- בירקנאו
ולרגע גם כולנו דימינו שהשער ננעל.
מישהו זרק
"לפחות יש לנו מיטות לישון בהן..."
|
קריר לי באצבעות של הרגליים
ואני דורכת על מרבדים סגולים
|
היא אחת מהן.
אחת מהנשים הנודדות
המסתובבות יחפות ובידיהן אוחזות קופסאות קופסאות
של לבבות שבויים.
|
תיבלעי בתוך עשן ופנטזיות, מחשבת ובוררת
מי מבין השניים
עולה לך יותר.
|
אני אגיד לך
איך זה
כשהלב מתקמט,
מכושף כמו החיוך שלך,
המקומט מעט אף הוא.
|
אובדת בין חיוכים מזויפים וקמטים מוטרדים
אני לא מצליחה לראות אותך,
אפילו לא בזום אפ דרך עדשת המצלמה.
|
הנה הוא חותך אותך
הנה הוא שונא אותך
הנה הוא מנשק את פצעייך.
|
ואני רואה רגעים חולפים לי מול העיניים
מנופפים לשלום וממשיכים הלאה.
|
כל כך אוהבת את, לשים לך מוזיקה עצובה על ווליום גבוה, ולתת
למלנכוליה השקטה, האפורה, המכשפת, לאפוף אותך, לחבק אותך,
להניח ראשה על כתפייך, לתת לה לאהוב אותך כמו שרק היא יודעת,
לתת לך להתאהב בה, לגרום לך להאמין שאת אינך יכולה בלעדיה.
|
הלוואי שהייתי יודעת למדוד את הנצח במונחים שאני אבין,
עוד שנים, כשארצה להיזכר איך היה לי אז,
כשבכיתי והייתי טיפה שתויה, ופסים דקיקים של דם מתוק ניגרו
מרגלי.
אבל הנצח טיפה הפכפך, והוא מובן רק לחכמים.
|
אשב לי על סלע, באחת הארצות הכבושות,
אשב ואחייך ואדע
שאת כל העולם הרסתי למען מלחמה לא שלי
ואהבה לא שלי
ואני עצמי. לא שלי.
|
"איך היית רוצה להיראות, אם הייתה לך האפשרות לבחור?"
|
נואשת וכבויה ניצבת את בפני בורא עולם,
דבר לגופך ונשמתך מגוששת בדמך.
|
ולהתמכר לקול הממסטל של ליאונרד כהן
לוחש מילות זימה וכנסייה
באוזניי הרטובות.
|
אנשים, אנחנו, מחפשים אחר השקט הזה בכל מקום.
זה לא שקט. זה זמזום טורדני.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
חטפתי סרטן בגיל
12, אבל ההורים
שלי היו כאלה
קמצנים ולא
הסכימו לשלם את
הכופר אז הייתי
צריך לשלוח להם
את הצבתות בדואר
שיבינו שאני
רציני. |
|
