[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










כשבדידות אינה פחד

כשבדידות אינה פחד
נולדת שירה
כשהיד אינה רועדת
כשהגרון אינו מתכווץ
למחשבה
שירה
כשעננים עבותים
בחוץ בכחול הנורא
ואתה שמוע את קול הילדים
גועים
במשחקם
כמו דרך מסכים, ים
ואינך מתעות
אינך כורע אל שרשי רגליך
לחזק
ללפת
כמו שתיל
(שהרוח לא תפיל)
אלא יושב ונבט
בתוהו, בסרק -
רק
אז.          (נתן זך)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אתה יושב מולי בספה הירוקה שקנינו ביחד בטיול האחרון שלנו
ברחובות תל אביב.
טיול מדהים.
אני, אתה וספר שירים של טשרניחובסקי
כמה אהבנו אז...

הנך מוזמן לדו קרב
השעה: 02:00
המקום: המיטה שלך
המוזמנים: אתה והפחד


לרשימת יצירות השירה החדשות
איזה יופי שבאת היום
נהדר לראות את זיו פניך
מה נשמע? טוב תודה
ואצלך?

את שמנחמת אותי
בכל רגע, קושי או דחק
את שיצרת בי עולמות
שלמים, מופלאים
של קבלה, הבנה ופנטזיה
את שבונה בי תילי תילים
של מגדלים המרחפים להם
אי שם בתוך גופי

מצב
מבטים נפגשים, אפשרויות נפתחות ,
דלתות נפתחות ונסגרות..

אני קמה בבוקר,
יום ראשון , יותר מדי מוקדם.
השבוע אמור להתחיל לו
בדיוק עכשיו.
אך הראש עוד מסתחרר מאתמול
ולא ברור אם זה בגלל
פחיות הבירה
שעומדות בטור מאלף
כשיירת נמלים
או בגלל הדמעות שירדו
כמו המלקוש באביב

לו רק ידעתי איך להגיד
לו רק העזתי
לו רק פתחתי את מפתן דלתי
לאותן הרוחות,
המנשבות
ומרעידות
את כל חלקי גופי

אכזבה
לו רק ידעתי
לו רק הקשבתי
לו רק הרגשתי

וידוי
ישבתי וחשבתי.
מה זאת אהבה?
חיברתי אותיות ומילים ארוכות

שוב פסענו יחד
במחוזות השתיקה.

היום יום שעוטף אותנו,
וסוחף אותנו לתוך מערבולות הלא כלום.

יחסים
הגשם לא מפסיק לרדת כבר שלושה חודשים,
אני ואת ביחד בסערה האינסופית
שלעולם אינה נגמרת.

זכרונות
גיליתי היום
שלא סתם ישבת,
שלא רק הקשבת...

לקום בבוקר
ולא לדאוג לכלום.
לפקוח את העיניים
ופשוט
להתחיל את היום

רוצה לכתוב משהו שמח
משהו קליל ונחמד ופשוט
משהו שאתה זה עכשיו
שיושב כאן
פשוט תעלה בו חיוך

שרבוט
ועוד שרבוט
צוהר נפתח בלבבך,


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כל כך הרבה דברים רצים אצלי עכשיו בגוף.
מחשבות, תחושות, צבעים, וכל מני דברים
שאני אפילו לא יכולה לתת להם שם.
כמו שמשחררים את הפקק באמבטיה,
וכל המים זורמים להם לתוך מערבולת קטנה.

אהבה נכזבת
אני ואת יושבים לנו יחד,
את ואני אני ואת.
אני, אנוכי ועימי את.

דיאלוג
כל יום אני מאכיל אותך,
ואת פוסעת אט אט
לחדר הפרטי שלך , שבחדרי,
גבעה קטנה בעולם שלך,
לכלוך קטן שהצטבר עוד מראש השנה.

בפעם הראשונה את רוצה משהו,
אפילו יותר מכך...
ככה לפתע,
בלי הודעה מוקדמת,
יש בך אפילו ספק קטן.
שאולי.. אולי..

מתי הפעם האחרונה שישבת כך עם מחברת ועט
וכתבת?
להעיז להביט בעבר , להישיר מבט לעתיד ולחיות את ההווה
לאלרעוד למראה דף נייר עזוב משורבט במילים.
להתגבר על הדחף הראשוני לזרוק, להשמיד.

אני מרגישה את הלחץ עולה..
אט אט בגרון.
אני מחניקה אותו חזק חזק,
שרק לא יצא החוצה.

לכתוב שירה
לכתוב בלי אלתרמן, בלי זך...
בלי רחל ולאה

עומדת.

פינה חשוכה
בסמטת הרחוב
הישן והמוכר

לעיתים נדירות נופלת בחלקך ההזדמנות להתבונן בעצמך.
מבחוץ.

יש לי שני חלקים בבטן
האחד ילדותי באופן מוקצן
רוצה כאן הכול
ומייד ועכשיו

הבטחתי לעצמי שלא אעשה זאת שוב,
נצרתי הבטחתי לי שנים כה רבות.
מעולם לא הסטתי מבטי מאותה הדרך בה בחרתי,
לא הבטתי לא ימין ולא שמאל.

ואם...
ואם סתם דברים דיברתי
וזאת - מעולם לא קרה
אולי בעצם דבר לא היה




איזה רישיון
תוכנה?!


העמותה לשחרור
התוכנה


תרומה לבמה





יוצר מס' 51767. בבמה מאז 12/6/05 17:28

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטלי גלבוע
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה