טלי כרמל עשויה מכמה נשים בו זמנית אולי ארבע:
האחת אשה פילגש, גיישה, שפחה קנויה. שלך בכל גופי
ונפשי, לשמח אותך, להצחיק ולהביא לך שמחה. ברצותך
ארקוד, ברצותך אשתוק, אשן, אקום, אשמח, ארצה אותך,
אסתגר בבדידותך. אוהבת לטפל בך, ללטף, להיות לך אם
ואחות ורעיה. כל מה שתרצה ותאמר אעשה בשמחה. קשובה
מאד מאד לכל מה שאחשוב או ארגיש שאתה רוצה ולא אומר.
אעשה ואתן לך. רק לך.
האשה השניה היא ההיפך המוחלט. אינטלקטואלית, מצליחה,
מנהלת, קשוחה, יזמת, השגית, תחרותית מחוייבת להוכיח
לכולם ששלה יותר גדול, יותר חשוב, יותר נפלא. נופלת
וקמה. לא מרגישה כלום. מנקה את ברכיה הפצועות,
וממשיכה בריצה.
האשה השלישית היא זו הזקוקה, הפעורה, הקוראת לך
לאהבה. שרק בין זרועותיך היא מרגישה מלאה, שרק
בנשיקותיך היא מרגישה שמחה. היא כואבת את לכתך
ומאושרת בבואך. היא מתעטפת ביאוש בשמיכה בפינת המיטה
כשמגיעה שעת השינה.
ויש עוד אחת, פרועה. צועניה וזונה. שהסכנה מסעירה
אותה, שההרגל ממית אותה. היא מכורה לזיקוקים באויר
ולתחושת הפרפרים שבבטן. הרפתקאות חדשות קוראות לה
ללכת.
כולן כולן הן טלי כרמל, ואף לא אחת מהן. הן משוחחות
זו עם זו, תמיד, רבות, מקניטות, מעוררות זו את זו
לפעול. כשהזקוקה נשארת רעבה מתעוררת הצועניה לובשת
חצאית כפלים פרחונית, חושפת ברכיים ושדיים, עונדת
צמיד זהב לקרסולה וכבר היא מוכנה לצאת לחפש הרפתקאה.
ופתאום אתה בא, ומתעוררת הפילגש הקנויה. במהירות היא
מחביאה את צמיד הרגל ומנשקת אגב כך את פנים פנים
צוארך, מעסה בצפרניים רכות את שערות ראשך, מקשיבה לך
חרדה לכעסך, מנסה להצחיק אותך ולרכך את כאב ראשך.
ושוב בא הבוקר, והמצליחה קמה לעבודה, לאסוף סיפורים
מעניינים, חופש ואי תלות בך. והן כולן רבות כל הזמן,
מקניטות זו את זו, מבלבלות את חייה המבולבלים
ממילא.
