|
הוא מתבונן בי. זה אותו מבט אבל זה לא אותו הוא. זה אותו מבט
אבל זו לא אותה אני. אנחנו מתבוננים זה בזה בהשתאות, כי לכל
אחד מאיתנו נדמה שצמחו תווי פנים חדשים, כמו העצב הזה בעיניים,
כל כך חדש, כל כך יפה.
נו, אז מה את מספרת? הוא שואל בדריכות, השפתיים המדהימות
|
אתמול שכבתי עם המוות
נגעתי בגוף המתפורר שלו
הרגשתי שאני נגמרת עם כל מגע שלו
|
בימים הטובים, כשהיה לי מה לעשות, זו היתה חגיגה. הייתי קמה
בעשר, פוסחת באבירות על הסיגריה, ויוצאת מהבית לפגישה עם נורה,
או עם דפנה, או עם מאיה. אבל אז שוב לא היתה ברירה והייתי
חייבת לחזור הביתה ושם לא היתה ברירה, או כך לפחות זה נראה,
אלא לחשוב עליו.
|
|
|
מדהים איך תמיד
קוראים את זה.
זה כמו שתמיד
קודם כל בוהים
בפרצוף הצועק
הזה למעלה.
מה, הכתוב באמצע
לא מספיק
מעניין?
אחד שמטריד
אותכם שוב. |
|
