|
"בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות שבע אמהות"(לאה גולדברג)
|
היום אני אהיה אחרת, זאת אומרת עדיין אני, אבל משופרת, יותר
טובה.
יותר מאמינה, פחות חושבת, יותר נהנית
יותר...
|
אחזתי בילדי בידו והלכתי בדרכי, בדרכו.
פתאום ניתק ממני ורץ מאחורי העץ.
רצתי גם אני לחפשו, אך לא היה שם, שיחק במחבואים
מבלי שהתחלתי לספור.
|
מי לא שמע על מלכת הדרמה?
היא גרה בטירה על צוק רחוק שרק האמיצים מבינינו יוכלו לבדוק
מי לא שמע עליה?
|
יום ראשון בבוקר.
למרות החופש, עדיין קמה מוקדם
ניערתי את השמיכה והזזתי את יופלה, החתול שלי מהמיטה.
הוא יילל בעצלנות והלך לארוחת הבוקר שלו אשר מונחת במרפסת
ממש שירות, הא?
|
מתחזקת ממשפטים שרואה על שלטי חוצות
נחלשת כשחושבת שמישהו כתב לי מכתב אהבה ומגלה שזה דו"ח
עוברת יום טוב.
|
העלים, מסתובבים במעגלים
וזה גורם לי לחשוב על עצמי,
על החיים באמצע החורף
בדירה שכורה באמצע תל אביב
|
שמתי את כל הפנטזיות בצד והשארתי רק מטרות
למסע הזה אני לא לוקחת הרבה, רק פנס ונעליים נוחות.
|
את הקול שלי לא הרבה שומעים
אולי במיקרופון חזק, שמים לב לתנועת הרוח
לקצוות הווילון מרשרשים
ואפילו אני עדיין מנסה לשמוע את הקול שלי
|
חצי שנה יושבת בסלון שלך
ואתה לא זז.
מזג האוויר משתנה ואתה לא מוציא שום מילה מהפה
זה מוציא אותי מדעתי
|
בין החיים מסתובבים מתים שפעם חיו,
היום הם נמצאים בתוך קופסה מפלסטיק
שצפה בתוך מים ומשקיפה על הכל
בין החיים מסתובבים מתים שפעם חיו
|
שששש...
תקשיבו,
אתם שומעים?
עוד ילד נרדם,
לנשימתו אני מקשיבה
וכשכולם ישנים, אני סוגרת דלת
ופותחת אחרת, לעולם שלי
|
תירגעי, מה בסה"כ קרה?
תנגבי את הדמעות את הוזה
שום דבר לא קרה תמשיכי לרקוד, תנקי את האיפור שנמרח
|
לפתוח דלת, לסגור אחרת, לתת לכל הביוב לצאת, ככה.
בהתחלה יש ריח והבחילה עולה, את הולכת לשכב ונהייה לך רע,
אח"כ באה השלווה.
|
אמא למדתי ללכת,
את לא רואה אותי, אבל אני רצה ולא במעגלים,
אני הולכת כמעט ישר, לפעמים נוטה לצדדים
אבא אתה יכול רק להביט, אך לא תמיד
|
להתחיל מחדש זה קצת מפחיד
שוב לאסוף את הכל,
חלק כבר לא צריך
ולנשום, בעיקר לנשום
לשאוף מחשבות טובות ולנשוף החוצה
|
מתחילה מהתחלה מאותה הנקודה
אעשה את הדברים בצורה שונה
לוקחת את הזמן שלי להירגע ולא רוצה
בכלל לשמוע שאני תלויה בך
|
שלולית הדם שהייתה על הרצפה כבר התייבשה מזמן
לא ניגבת כשדיממתי, הדמעות שלי הפכו לגבישי מלח זעירים
שהתפזרו עם הרוח, רחוק מכאן.
|
ללכת רחוק ללא שום מפה
כאשר היעד נמצא רק בראשי
ללכת מפה ללא שום פחד להפסיד שום דבר
|
בסמטת רחוב זרוקה,
אוחזת במזרק שכבר שבוע לא הוחלף
מקבלת מנות של אוויר, כי נגמר הכסף למלא ת'ווריד
ביד שכולה חורים, צצים דברים מוזרים
|
בשעה חמש וחצי המנקים מנקים את הרחוב,
משאית הזבל מסתובבת בין המדרכות
כשמתהפכת לצד השני
|
בבוקר יום ראשון חמים ולא בנלי
אני יוצאת מהמיטה בכפכפים
השותפה שלי סידרה את כל הבית
וכתבה לי "יום נעים"
|
יותר רגועה היום
לא בכיתי
אבל בפנים תחושה שלא מרפה
פחד נטישה
נושמת עמוק, משתדלת לא להישבר לאלפי רסיסים קטנטנים
משתוקקת שתרים אותי.
|
שוב מספרת שקרים ואח"כ תופסת את הראש
הכל מסתחרר וקשה לי לנשום, רוצה לתקן
מחפשת את היד המכה, מחפשת להיות נזופה,
|
הרצפה התמלאה בשלולית לא ממש שקופה.
התכופפתי לנקות וגיליתי את עצמי
טיפה מאובקת, קצת משותקת, אבל זאת עדיין אני
|
נגנים, זמרים, רקדנים, חשוב להיות מקצועיים.
אודישנים ובכל זאת כמה חלשים שורדים.
איך? מקצוע ורגש הולכים ביחד?
|
מחשבת מסלול מחדש
רעש סטטי הופך אותי לאנטי
|
|
|
- פנינים? הו
לא... אלה שיני
החלב של
הילדים.
השרשרת היותר
ממיוחדת של
כבשל'ה מכה
שנית. |
|
