[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 free spirit


לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות שבע אמהות"(לאה גולדברג)

היום אני אהיה אחרת, זאת אומרת עדיין אני, אבל משופרת, יותר
טובה.
יותר מאמינה, פחות חושבת, יותר נהנית
יותר...

אחזתי בילדי בידו והלכתי בדרכי, בדרכו.
פתאום ניתק ממני ורץ מאחורי העץ.
רצתי גם אני לחפשו, אך לא היה שם, שיחק במחבואים
מבלי שהתחלתי לספור.

מי לא שמע על מלכת הדרמה?
היא גרה בטירה על צוק רחוק שרק האמיצים מבינינו יוכלו לבדוק
מי לא שמע עליה?

יום ראשון בבוקר.
למרות החופש, עדיין קמה מוקדם
ניערתי את השמיכה והזזתי את יופלה, החתול שלי מהמיטה.
הוא יילל בעצלנות והלך לארוחת הבוקר שלו אשר מונחת במרפסת
ממש שירות, הא?


לרשימת יצירות השירה החדשות
מתחזקת ממשפטים שרואה על שלטי חוצות
נחלשת כשחושבת שמישהו כתב לי מכתב אהבה ומגלה שזה דו"ח
עוברת יום טוב.

העלים, מסתובבים במעגלים
וזה גורם לי לחשוב על עצמי,
על החיים באמצע החורף
בדירה שכורה באמצע תל אביב

שמתי את כל הפנטזיות בצד והשארתי רק מטרות
למסע הזה אני לא לוקחת הרבה, רק פנס ונעליים נוחות.

את הקול שלי לא הרבה שומעים
אולי במיקרופון חזק, שמים לב לתנועת הרוח
לקצוות הווילון מרשרשים
ואפילו אני עדיין מנסה לשמוע את הקול שלי

חצי שנה יושבת בסלון שלך
ואתה לא זז.
מזג האוויר משתנה ואתה לא מוציא שום מילה מהפה
זה מוציא אותי מדעתי

בין החיים מסתובבים מתים שפעם חיו,
היום הם נמצאים בתוך קופסה מפלסטיק
שצפה בתוך מים ומשקיפה על הכל
בין החיים מסתובבים מתים שפעם חיו

שששש...
תקשיבו,
אתם שומעים?
עוד ילד נרדם,
לנשימתו אני מקשיבה
וכשכולם ישנים, אני סוגרת דלת
ופותחת אחרת, לעולם שלי

תירגעי, מה בסה"כ קרה?
תנגבי את הדמעות את הוזה
שום דבר לא קרה תמשיכי לרקוד, תנקי את האיפור שנמרח

לפתוח דלת, לסגור אחרת, לתת לכל הביוב לצאת, ככה.
בהתחלה יש ריח והבחילה עולה, את הולכת לשכב ונהייה לך רע,
אח"כ באה השלווה.

אמא למדתי ללכת,
את לא רואה אותי, אבל אני רצה ולא במעגלים,
אני הולכת כמעט ישר, לפעמים נוטה לצדדים
אבא אתה יכול רק להביט, אך לא תמיד

להתחיל מחדש זה קצת מפחיד
שוב לאסוף את הכל,
חלק כבר לא צריך
ולנשום, בעיקר לנשום
לשאוף מחשבות טובות ולנשוף החוצה

מתחילה מהתחלה מאותה הנקודה
אעשה את הדברים בצורה שונה
לוקחת את הזמן שלי להירגע ולא רוצה
בכלל לשמוע שאני תלויה בך

שלולית הדם שהייתה על הרצפה כבר התייבשה מזמן
לא ניגבת כשדיממתי, הדמעות שלי הפכו לגבישי מלח זעירים
שהתפזרו עם הרוח, רחוק מכאן.

ללכת רחוק ללא שום מפה
כאשר היעד נמצא רק בראשי
ללכת מפה ללא שום פחד להפסיד שום דבר

בסמטת רחוב זרוקה,
אוחזת במזרק שכבר שבוע לא הוחלף
מקבלת מנות של אוויר, כי נגמר הכסף למלא ת'ווריד
ביד שכולה חורים, צצים דברים מוזרים

בשעה חמש וחצי המנקים מנקים את הרחוב,
משאית הזבל מסתובבת בין המדרכות
כשמתהפכת לצד השני

בבוקר יום ראשון חמים ולא בנלי
אני יוצאת מהמיטה בכפכפים
השותפה שלי סידרה את כל הבית
וכתבה לי "יום נעים"

יותר רגועה היום
לא בכיתי
אבל בפנים תחושה שלא מרפה
פחד נטישה
נושמת עמוק, משתדלת לא להישבר לאלפי רסיסים קטנטנים
משתוקקת שתרים אותי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
שוב מספרת שקרים ואח"כ תופסת את הראש
הכל מסתחרר וקשה לי לנשום, רוצה לתקן
מחפשת את היד המכה, מחפשת להיות נזופה,

הרצפה התמלאה בשלולית לא ממש שקופה.
התכופפתי לנקות וגיליתי את עצמי
טיפה מאובקת, קצת משותקת, אבל זאת עדיין אני

נגנים, זמרים, רקדנים, חשוב להיות מקצועיים.
אודישנים ובכל זאת כמה חלשים שורדים.
איך? מקצוע ורגש הולכים ביחד?

מחשבת מסלול מחדש
רעש סטטי הופך אותי לאנטי




כולם פה
שרמוטות


שלי


תרומה לבמה





יוצר מס' 77034. בבמה מאז 21/6/07 16:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטליה רווה
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה