|
 צומחת בעוצמה אינטואיטיבית |
צומחת בעוצמה אינטואיטיבית
ואת בוקעת, נובטת מחדש - מעט מהססת,
מעיזה, מפתיעה אפילו את עצמך, מחדשת.
מנקזת עצמך לתוך תמצית הווייתך הברורה
ויודעת - עוד רגע קט, את עפה אל על, את ממריאה.
|
מעגל אנרגטי עולה וגואה, מתעצם ואדיר,
זורם בהרמוניה זוהרת ובינינו אש מבעיר.
|
חשבתי שאתה יהלום.
מסתבר שאתה חתיכת זכוכית -
בשמש נוצצת
מקרוב עכורה ושורטת.
|
אולי זאת אופוריה בעיני המתבונן,
אולי זאת אשליה מתוקה.
ואולי נדמיתי כחולמת תמוהה,כהוזה.
אבל אני בתוך תוכי יודעת את האמת,
אני בעצם נמצאת בתוך צעדה.
|
כשהזיעה הקרה נמהלת בדם החם,
זה הממריץ את קיומי הנפשי תדיר -
מאיץ דופק הלב אל גבול היכולת הקיומית הרגעית
וכופת אותו בכבלים עבותים לרצפת הווייתי
|
אין נביא בעירו.
מוכר בזול את נשמתו -
צבע של רגש בלוי לשנייה
לכל קונה או מטיף הנכנע לאשליה.
מבקש להישאר על בימת החיים,
זועק זיכרון עמום של חסד נעורים
|
היא מוזילה את המחיר -
פחות מאה שקל
פחות
ופחות ממה שכבר אין
ואם זה לא מספיק,
מוזילה גם את האינטלקט -
אולי הגבר שלה יפסיק לפחד.
|
אני המתה הכי חיה שראיתם...
אני הבחירה, אני ההצלחה
אני הכישלון, אני הנפילה
אני שהחליטה להרגיש באמת
כל דקה, כל שנייה של נשימה...
|
לקום בכל שחרית,
קלה יותר, משוחררת.
להשיל מעצמי את כל עוולות העבר -
שעשיתי לאחרים,
שעוללתי לעצמי.
|
כל יום שחולף ואת אינך
אני מזדקנת עוד קצת
והלב שלי מזיל
עוד דמעה אחת מלוחה.
אהיה לך אם, אב ואחות
אגונן מפני כל חולי ורעה
בגופי ונפשי תמצאי מנוחה.
|
גם בלי מילים אני חשה את כל אהבתך
את כל כאביך, חרדותיך, תקוותיך,
עצבים חשופים, מתוחים לראווה -
הטירוף שנע בין חוסר וודאות, או וודאות יתרה...
|
אני רוצה לאהוב את עצמי,
כמו שאיש מעולם לא אהב.
אני רוצה לקבל את עצמי
כך שלעולם לא יהיה לי אכפת -
מה אומרים עלי האנשים.
אני רוצה להאמין בעצמי -
אמונה אמיתית, נטולת כל תנאים.
|
קרני האור הפוגעות בך
נבלעות בתוכך פנימה
ומשתקפות אלי בחזרה
באור מסנוור -
|
עכשיו זה הזמן שלי להוכיח חיים:
מחליטה ועושה בלי מילים.
מנטרלת עצמי מכל רוע ורעל סביבתי,
מציבה יעדים, פועלת לפי אין-כללים
|
נדקרת, נשרטת, מצולקת -
הזדקנות בבדידות מעוותת,
התבגרות מפוקחת, יותר מידי מאוחרת.
כבר לא מקווה, כבר לא מתגברת, כבר לא מדברת.
|
הוא מופיע בחלום
שליו, רגוע,
בעל טוהר ותום,
מעביר לי מסרים
|
שוב אוספת את עצמי - חתיכה חתיכה,
מחליטה להמשיך הלאה בדרך הארוכה.
מליטה את פני בין אצבעותיי הארוכות,
נושמת עמוק לתוכי מחשבות לבנות חיוביות.
|
השקר הזה
מאכל בנפשי, בגופי כל מילימטר של תשוקה
שהייתה יכולה לגרום לי לאיזו בריחה
לאיזו שלווה מעושה, לשקט הזוי
|
וודאי חשבת שאני
מלאה בביטחון עצמי,
כזאת שלא ניתן להגיע
עד לאישי ביותר שלה
|
ועכשיו בשקט,
אתה מחזיר אותי אל אותה ילדה קטנה
ששנים רבות קברתי בגרעין הנפש, הבריאה.
|
אני מתמסרת
זונה של מילים
הופכת לזונה של מילה.
כמה עצמה מושקעת
בהשתקת המחשבה.
|
והריח שלך
החריף
כמו ליזול
באפי העלה חרון.
|
מהנדסת חיים מסודרים -
עבודה, קניות, חתולה, חברים.
שלא יגידו: "הנה זאת מסכנה,
לא הלך לה, יצאה דפוקה"
|
את מתפתחת בתוכי
ומפתחת אותי
לכיוונים ומקומות שלא האמנתי
שקיימים בתוכי
|
כשתבוא אלי
תבוא אלי חדש ומתחדש מדי יום ביומו
בדיוק כמוני, כדי שנהיה שווים.
|
ולמרות שחשבתי והצהרתי והיללתי וקילסתי - אלפי שנות אור
ופיזרתי אהבות, טינות, רעיונות, מחשבות ומילים אין ספור -
אני חוזרת בי, חוזרת לעצמי הגולמית - נולדת מחדש מעצמי ולעצמי.
|
אני הילדה הטהורה, המתוקה שנבראת כל רגע בתשוקה
מתוך אישון הלילה הצר - לתוך השמש הגדולה הטובה
|
זכיתי בעצב ובשמחה, בשקט ובהמולה,
זכיתי בטבע ובתנועה, במילה המדוברת והכתובה,
זכיתי בשכל וברגש, ביושרה, בעוצמה ובחמלה -
זכיתי בעצמי.
|
מוגבלת מכל הבחינות.
מחפשת מוגבל
שמכיר במוגבלותו
אחד כזה
שמבין שלא רק
המוגבלות
מחברת בינינו
|
אני משחררת את עצמי ממך -
משחרת לטרף מחדש, בוחרת בחיים,
רוצה לחפון מהם כמה שיותר, כמה שניתן.
|
במילים נמסות, האופק רחוק,
ואני מודדת כל שורת נשימה לתוך שפופרת קרה...
ואולי זאת כמיהה לדבר שאיננו קיים,
ואולי זאת פנטזיה, ואולי רגש נעלם....
|
הילדה הקטנה שבי
לא רוצה לגדול.
מפחדת -
חמים ונעים שם
בארגז החול.
|
עוברית ברחמי טרם החלטה
בחלומותיי מחייכת, מתולתלת ומתוקה
כבר יש לך שם, צורה, נשמה, הוויה
קיימת בחיי - כל רגע, כל דקה
|
על מיטת הסדום שלה, עשית איתה אהבה.
אבל תמיד עמורה הייתה שם,
והגבר האחר, והגעגוע והטינה
|
הם עוברים ברחוב
בגופיות חושפת כתפיים
חושפים אצלי את הצד הכואב -
נשיות בגוף מתבגר, בתוך נפש של נערה.
|
מילותיי נעתקות מפי וחודרות מיד לתוך
נשמתך הבהירה, זאת הפרוסה בפני כמרמלדה צבעונית -
אני נוגסת חתיכה, מנסה להירגע, להמתיק את החיוך
לתעד אותו בארכיון התחושות שלי.
|
אותה אנדרלמוסיה מעיקה על שולחן העבודה -
מוגשת הישר אל ענני השכל,
בתפריט גורמה המשתנה לפי עונות השנה.
חופפת כמעט לכאוס הפנימי התמידי
זה המלווה אותי תוך כדי מחשבה, שגרה.
זמן איכות של חבוטי נפש מתישים
|
נועה מקבלת חיים
מתהווה
ילדה ארוכה ועצמאית
חזקה ועקשנית
בדיוק כמו אמה
|
הלוואי שהיית קיים - לגרש את כל הנקודות השחורות
שמתרחבות בתוך מכלול הפחדים שלי
|
קרני האור שלך
שועטות קדימה
משתוללות
משולחות כל רסן
|
ניצב מולי שקוף כל כך
ומהווה עבורי ביוץ יצירתי רגעי,
אותו אחד ממנו נוטפת מיניותי שלוחת כל רסן
אל מול כל האינטלקט הזחוח שלך.
|
עשה לך התכוונות
להיות אתה
לא מישהו
אחר
לא מכר
לא חבר.
|
אתה שם
כאן
ובכל מקום -
גם בעולמות
שאיש עוד לא ביקר שם.
אור לכולם
אל לחשוכי המרפא
הרגשי
מכיל ללא גבולות
את תעצומות החיים
הניבטים אליך -
גם ללא מילים
בחיישני קליטה נדירים
|
אתה מקנא לי
בעצם, איך לך על מה
אבל היות והחלטת כבר
לא צריכה להיות לך סיבה.
|
אני צוחקת על כל תשמישי הקדושה שלך
אלה שהאמנת שתוכל לנטוע בלבי המורכב.
ואולם, השנים החולפות מוכיחות לשנינו
שקדושה היא המצאה יפה -
לכל אלה הרוצים להשמיש אותה
בתירוצים עלובים של כישלון החיים.
|
האלוהים שלי - אני הנפלאה, העוצמתית והעוטפת,
נקבה מפתה בכנותה, בדברי קסם, חכמה, רגישות ותשוקה,
במגעה הבהיר האמיתי, בריחה הטרי, בטעמה הבוסרי הנקי
היא העושה שלום במרומה
|
עזרי לי נועה
להציל את עצמי מעצמי
להציל את נפשי מפחדי
להחיות את חיי מעימי
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תשנאו אותי
כי אני יפה...
אלא כי אני חרא
של בן-אדם ! |
|
